כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 





   

 
 
מונה:


אלביס ואני - סיפור מאת: דני נימרי
איור מאת: יעקב גוטרמן

 
Dear elvis
מה שלומך?
שמי דני ואני כותב לך ממקום קטן - מכפר חקלאי קטן בארץ ישראל. למקום הזה קוראים אצלנו קיבוץ והוא המצאה בלעדית של הארץ שלנו. האם שמעת אי פעם על הארץ הקטנה שלנו - ארץ ישראל, שאנחנו, כולנו, מאוד אוהבים אותה? אני לא בטוח, ואתה די צודק אם לא שמעת עליה. יש לך, אני בטוח, המון הופעות וחיים מאוד מעניינים ועסוקים באמריקה. בכל אופן, האנגלית שלי אינה מספיק טובה, כדי שאכתוב לך באנגלית. יותר מכך, האמת היא, שהאנגלית שלי ממש ממש חלשה ואני מתבייש לכתוב כי אני לא אוהב שצוחקים עלי שכתבתי בהמון שגיאות, לא רק בדקדוק, אלא גם בסתם מילים רגילות. אני כמעט בטוח שמה שאני כותב לך, לא יעניין אותך, וגם לא בטוח בכלל שתדע באיזה שפה זה כתוב. לכל היותר תקמט את המכתב, תעשה ממנו כדור ותשליך לסל הניירות. לא נורא.
elvis - האם שמעת פעם על השפה העברית – שפתם של היהודים בארץ ישראל? זו השפה שבה אני כותב טוב יותר מאשר בכל שפה אחרת. לכן אני כותב לך בעברית.
זהו, גמרתי עכשיו את ההקדמה. בעצם, הדבר העיקרי שרציתי לספר לך, שאפילו כאן, בארץ הקטנה שלנו בקצה העולם (לנו היהודים, נדמה תמיד, שאנחנו נמצאים במרכז העולם), יש לך המון מעריצים. אני למשל, הכרחתי את ההורים שלי לקנות לי ליום הולדת חמש עשרה, את התקליט הנהדר שלך – "מלון הלבבות השבורים." עכשיו, מדי ערב, כבר חצי שנה אולי, במקום להכין שיעורי בית, אני וכל החברים שלי בבית הספר התיכון בקיבוץ הנחמד שלנו, יושבים דבוקים אחד לשני ליד הפטפון ומקשיבים בהערצה לשירים שאנחנו כל כך אוהבים. אולי תספר לי, איך החלטת פתאום להיות דווקא זמר ואיך למדת לנגן בגיטרה? (אם החברים שלי ידעו שכתבתי לך מכתב, ועוד בעברית, הם יצחקו עלי כל החיים. אבל בעצם, מה אכפת לי). אשמח מאוד אם תענה לי.
שלך, דני.



Dear dani  
שמחתי מאוד לקבל את המכתב שלך. צדקת כמובן. לא הבנתי בכלל באיזה שפה הוא כתוב ומה כתוב בו. אבל למנהל האישי שלי – הקולונל טום פרקר,    שאולי שמעת עליו, היה רעיון מבריק, (תמיד יש לו רעיונות גאוניים. בגלל זה אני כל כך אוהב אותו). הוא שאל את המאפרת החדשה שלי אם היא מבינה מה כתוב במכתב, ואז התברר לנו פתאום שגם היא מהארץ שלכם, מישראל, ואפילו גרה פעם, לפני הרבה שנים בקיבוץ. עכשיו אני מכתיב לה בשפה האנגלית והיא מתרגמת וכותבת את זה בעברית. אני מאוד שמח שאתם מקשיבים לשירים שלי. גם אני אוהב את התקליט הזה מאוד, משום שזה התקליט הראשון שלי, שפירסם אותי בכל העולם. אני שמח שגם לקיבוץ בישראל הקטנה שלכם הוא הגיע.  האם צפיתם כבר בסרט החדש שלי – love me tender?
אם לא אני ממליץ לכם לראותו כשיגיע לישראל. משולבים בו הרבה שירים חדשים שלי, שאני בטוח  שימצאו חן בעיניך ובעיני כל חבריך.
אשמח אם תכתוב לי. בידידות elvis  -



Dear elvis  
אינך יכול לתאר לעצמך את גודל שמחתי עם קבלת מכתבך. רצתי, גאה בעצמי, להראות אותו לכל חברי לכיתה, שכמעט טרפו אותי מרוב קנאה. אני מחזיק את המכתב בכיס של החולצה, שהבולים מאמריקה יבלטו החוצה, כדי שכולם ישאלו אותי ממי קבלתי את המכתב הזה. כולנו כאן, בקיבוץ, מתאמצים מאוד לחקות אותך. ביקשנו מהאמהות שלנו שיתפרו לנו חולצות בלי כפתורים ומכנסי צינור כמו שלך. לצערי, לא ניתן להשיג אצלנו כרגע, חגורות עור רחבות, נעליים שחורות ובד לבן לבגדים, אז ביקשתי מאימא שלי שתצבע לי איזה מכנסים כחולים ישנים שהיו לי בארון בצבע שחור וזה ממש הצליח לה!       אבל תסרוקת נהדרת כמו שלך יש לכולנו. אני עובד על השערות השחורות שלי לפחות שעה ביום. בדיוק כמוך, אני חושב, אני מושך את כל השׂערות שלי אחורה לעורף ואחר כך מפיל את הבלורית הענקית קדימה. גידלתי גם פאות ארוכות שגולשות עד מתחת לאוזניים. (אני מצרף תמונה של כל בני הכיתה שלי, שתראה עד כמה אנחנו מתאמצים להדמות לך. אני השני מימין, הרציני עם הפאות הארוכות והבלורית השחורה. הבנות אומרות לי לפעמים שאני ממש חתיך. אני מקווה שלא תתפוצץ מצחוק כשתראה את התמונה). הלוואי שהייתי מוזיקלי כמוך. לצערי, אני מאוד לא מוזיקלי ולכן איני יכול לחקות את שירתך. וחוץ מזה, אני גם נורא ביישן. נותר לי רק לקנא בחברים שלי שכן יודעים לשיר, לאהוב את השירים שלך ולשיר לעצמי בשקט כשאף אחד אינו שומע. אחרת כולם נורא צוחקים על הזיופים המחרידים שלי ואומרים לי שהם מעוררים אפילו את המתים בבית הקברות שלנו. (הוא די קרוב לבית ספר - פנימייה שאנחנו גרים בה).
קרו אצלי לאחרונה, שלושה דברים ממש חשובים. הראשון והמשמח – סופסוף  גם לי יש חברה. (גם היא מהקיבוץ). לא תיארתי לעצמי אף פעם כמה זה נעים כשיש לך חברה שהיא רק שלך. אולי אני אשלח לך צילום משותף שלנו, שתראה איזה יפהפייה היא. אני מתאר לעצמי שלך בתור מלך הרוק'נרול אין שום בעיות עם בחורות. אני בטוח שכולן רוצות להיות חברות שלך ואולי אפילו רבות עליך ביניהן. הדבר השני שהתחלתי סופסוף לנהוג בטרקטור למרות שאין לי עדיין רישיון נהיגה, והדבר השלישי והוא בעצם הרבה יותר חשוב מכל האחרים וגם מאוד עצוב - שוב פרצה אצלנו מלחמה. אני מקווה שכל החיילים שלנו ישובו הביתה בשלום. הקיבוץ שאנחנו גרים בו נמצא ממש ליד שדה תעופה וכל הזמן – גם ביום וגם בלילה - יש אזעקות ומטוסים ממריאים ונוחתים. (אני לא מבין למה אני כותב לך את זה - אולי זה בכלל סוד צבאי?) איני יודע כמה זמן תמשך המלחמה, אבל אני ממש מפחד על החיילים שלנו וגם שכול חופשת הקיץ שלנו, שהחלה ממש עכשיו, תלך לאיבוד. בינתיים, ביקשו מאיתנו להתגייס ולעזור בכל מיני עבודות בקיבוץ במקום החברים שהתגייסו לצבא. אנחנו עושים את זה בשמחה. רק שלא נצטרך לשוב ולישון במקלטים מעופשים מתחת לאדמה, כמו שכבר קרה פעם, כשהיינו ילדים בני חמש - שש.


נ.ב. לחבר שלי יש שני פוסטרים נהדרים שלך, עם הבגדים הלבנים המבריקים, הכפתורים השחורים והנצנצים, הנעליים השפיציות והבלורית השחורה והגיטרה החשמלית. הוא לא מוכן בשום אופן לתת לי אחד מהם. האם יהיה זה חצוף מצידי אם אבקש שתשלח לי פוסטר אחד?
אני מצפה בקוצר רוח לתשובתך - דני



Dear dani  
לא תאמין אולי, אבל החליטו שגם אני חייב להתגייס לצבא. כל הניסיון והקשרים והכוחות של המנהל שלי, הקולונל פרקר, והמאמצים האדירים שלו לדחות את הגיוס שלי לא הועילו. ואם הוא לא הצליח, אף אחד לא יצליח. הודיעו לי כבר במכתב, שאשרת באירופה, כנראה בגרמניה וזה אומר שלפחות שנתיים לא אוכל להופיע ולהקליט שירים חדשים. אינך יכול לתאר כמה זה מעציב אותי. אבל מה אני מתלונן – אצלכם יש מלחמה. ואולי היא כבר נגמרה? אני מקווה כך. לצערי, לא אוכל בזמן הקרוב להשיב על מכתביך. (בגלל התגייסותי לצבא). לכן, לדעתי, לא כדאי שתמשיך לשלוח לי מכתבים.
נ.ב. אמרתי למאפרת שלי, שקוראים לה ענת, שתשלח לכם חבילה גדולה של פוסטרים. תבטיח לי שתחלק אותם בין כל החברים הנחמדים שלך בקיבוץ.
ואולי, פעם, לאחר שאשתחרר מהשרות הצבאי, אגיע גם לארץ שלכם לסיבוב הופעות. ואתה, כמובן, תקבל הזמנה לאחת ההופעות שלי.
שלך בידידות  -  elvis  



Dear elvis  
התאפקתי במשך שנה ושוב הגיע הקיץ האהוב עלי כל כך,  ומשתי סיבות חשובות אני יושב וכותב לך את המכתב הזה, אף שעל פי בקשתך לא אשלח לך אותו. אבל אני מרגיש שאני חייב לספר לך (וזו הסיבה הראשונה), שלאחר שישה ימים נגמרה המלחמה בניצחון אדיר שלנו. אף אחד לא האמין שזה יגמר כל כך מהר. שהמעטים שוב ינצחו את הרבים. אבל קרו גם דברים עצובים. כמו בכל מלחמה, היו לנו הרוגים ופצועים. לאחד ההרוגים יש אחות בכיתה שלנו בקיבוץ. בהלוויה שלו היה מאוד עצוב.
הסיבה השנייה לכתיבת המכתב הזה היא, שלפני שבוע הלכנו ברגל לקיבוץ השכן, שם הקרינו בחוץ על מסך גדול, את הסרט החדש שלך "רוק בבית הסוהר". מה אני אגיד לך - היה נפלא. ישבנו אמנם על סלעים גדולים רחוק מהמסך, כי למעשה, הלכנו והתגנבנו לשם בלי רשות, ובכל זאת נהנינו מאוד. אני מקווה שאתה מרגיש טוב בצבא. קראתי בעיתון שבאמת הציבו אותך בגרמניה. העיקר שלא תפרוץ שם עוד איזה מלחמת עולם. אני בטוח שמיליונים מחכים כמוני, שתחזור בעוד שנתיים לאמריקה ותשיר ותנגן ותרקוד כמו פעם.
שלך לתמיד - דני
 
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים