כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 





   

 
 
מונה:


 
גדליה הגוזל (שנולד עם הרבה מזל)


מאת: שלי כהן לב  | פורסם בתאריך: 20/5/2014

פעמיים כי טוב, ביום השלישי בשבוע

ארע הדבר בכפר יהושע

גוזל בן יומו נחטף מן הקן

בידי עורב שחור, גדול וזקן

לחלצו מיהרו הוריו, חרפו נפשם

ומי הזדמן לו בדיוק לשם ??

רכב ההסעדה של קיבוץ שריד

נהוג בידי ראובן האחד והיחיד

בעודו צופה בדריכות בזה הקרב

חלומו מתגשם לנגד עייניו:

לגדל גוזל עורבני רך

שנפל מהקן או שמא ברח.

ובעוד זוג ההורים מצווחים ברמה

שכב הגוזל חסר אונים על האדמה

קפץ ראובן מייד מן הרכב

תפס הגוזל ונסע משם תכף.

 

גוזל קטנטן, עצוב ומבוהל

מתוך ארגז נושא מבט אל על

"זה לא הקן שלי ואלה לא הוריי

איני מבין מה ולמה זה, בחיי

הכל מתנדנד ואני מרחף בחלל

ומי השניים האלה, בכלל?"

 

גדליה, מסתבר, גרגרן גדול

אוכל מכל הבא לפה,כי צריך לגדול

מכלבו שריד הובא מזונו

משתדלים מאד לספק רעבונו

טונה משובחת במי מלח עדינים

לחם שיפון ממאפיית "אורנים"

דליפקאן בחלב עם ויטמינים

ביצה טריה לתוספת חלבונים

גם גבינת עיזים, בשביל הרושם

ופסטרמת "מזרע", ישמור השם                      

גדליה, את תפריטו אוהב מאד

מים שותה מ-קשית ומבקש עוד

פותח מקור ענק ואת הלוע

כמו מבקש את העולם לבלוע

ואם חלילה לא בא אוכל אל פיו

משמיע טענותיו בצפצוף חביב

מתמתח, מנפנף בכנפיו הקטנות

מביט מעלה בעיניים מתחננות.

 

מדי יום אחה"צ, עם שובנו

מקבל הוא בציפצוף רם את פנינו

לאחר שלושה ימים במיכל קרטון

הועבר אחר כבוד ל"פעוטון" -

מיכל עץ גדול, כיאה לגוזל בוגר

עם מכסה תואם, עליו שומר

מפני אמציה החתול שאותנו אימץ

בקרבת מקום, חסר מנוח מתרוצץ.

 

וכך חולפים להם ימים ולילות

גדליה מתפתח יפה, וכיאות

מנתר, מנסה כוחו במעוף

מתרגל אורחותיו, כמו כל עוף

מקפץ מענף לענף בתוך המיכל

וגם מנסה לעמוד בשיווי משקל.

 

בהשגחה הורית מנתר על המרפסת

מתרשם קצרות מפנורמה הורסת -

עמק יזרעאל פרוס לרגליו

ואי שם ממול הקן של הוריו.

אימון גופני מקבל הוא לעת ערב

לקול נביחת הכלבים וצווחת עורב

לאחר הטיול הקצרצר על הדשא

לחזור הביתה בא לו החשק

15 מדרגות מלמטה למעלה

ונישא על כפיים משם והלאה.

 

והנה חלפו להם שבועיים

הגוזל הקטן גדל שבעתיים

מצליח לעוף כארבעה מטר

אוכל חביתה, בשר עוף וכל היתר

ממיכל העץ בגודל בינוני

עבר למקלחת, הגוזל העורבני

אוהב לטבול רגליו במי הכיור

מתנדנד מצד לצד כמו שיכור

מנתר במים, משכשך כנפיו

ומותיר המון יציאות אחריו..

בציוצים רמים מקבל את פנינו

במעוף פזיז נוחת על ראשינו

מקפץ מן הברז אל אדן החלון

ומשם היישר  נתפס בוילון.

 

ביום בהיר אחד נעלם הגוזל

וחשבנו לנו: "איזה ביש מזל,

לאן יכל גוזלנו לפרוח?

כה קטנטן הוא וחסר מוח.."

ובינתיים,

בין ערביים,

כשעתיים -

גדליה שלנו, מתנדנד ברוח

אוחז בענף דקיק בכל הכוח

שותק, אינו משמיע אף ציוץ

כי מאד מסוכן, וקר שם בחוץ

להקת עורבים שוחרת לטרף

חגה מעל וצווחת ללא הרף.

ואנו שורקים ועושים כל מאמץ

לשכנע את הגוזל ב"חזק ואמץ"

לעוף משם ולחזור אל חיקינו

ובמקביל מנפנפים במרץ בידינו

שהרי ממעל חגה להקת העורבים

זוממת לתפוס את חסר האונים..

 

ואז, העלה ראובן רעיון נפלא

לנפנף לעבר גדליה בשמלה

זו אותה האחת, הפרחונית

אליה עף ברצון מאז ומתמיד

וראה זה פלא – גדליה עשה מעשה

פרס כנף ונתלה בשמלה, איזה מחזה..

 

מקווים אנו, גדליה, כי תעוף בקרוב

אך גם תשוב ותלך, הלוך ושוב

דע, כי פינה חמה ממתינה לך כאן -

הורים מאמצים, ה'פותחים לך שולחן'...


"גדליה" יושב על המרפסת  
צילום: שלי כהן.



ארוחת ערב
צילום: שלי כהן.


צילום: שלי כהן.
   
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים