כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 





   

 
 
מונה:


הנוטרים שומרי השדות
בשנת 1936 פרץ בארץ ישראל מרד ערבי מאורגן כנגד השלטון הבריטי. (המנדט). המרד כלל תקיפות של מוסדות שלטון וצבא בריטים וגם תקיפות של ישובים יהודים. בקרב הישוב היהודי כונה המרד – "מאורעות 1936 – 1939".
ביוזמת הסוכנות היהודית וכחלק משיתוף הפעולה בין הישוב היהודי לבין השלטון הבריטי במאבקם נגד המרד, הוקמה משטרת הישובים העבריים. זה היה כוח שאומן וצויד על ידי הבריטים, כדי להגן על הישובים היהודים בארץ ישראל מפני התקפת הכנופיות הערביות. המגויסים נקראו בתחילה "גפירים"

(גפיר – מקורו במילה בשפה הערבית שפירושה שומר) ולאחר מכן "נוטרים". חלק מאנשי הכוחות נחשבו כ"שוטרים מוספים", הווה אומר, כאנשי כוח עזר למשטרה הבריטית שסבלה ממחסור חמור בכוח אדם. ואכן, בשנת 1939 עלה מספרם לכדי עשרים אלף נוטרים ושוטרים! הם פעלו בהגנה על הישובים היהודים, על דרכי התחבורה ועל מפעלים שונים משנת 1936 ועד להקמת המדינה. הגפירים לבשו מדים וצוידו ברובי צייד "גרינר" מיושנים.
לראשיהם הם חבשו כובע אופייני לימי השלטון העות'מאני שנקרא קולפאק. ה"שוטרים המוספים" לבשו מדים וצוידו ברובה אנגלי. בכל הישובים בהם הוקמו חוליות נוטרים הוקמה על ידי הישוב תחנה בה אוחסנו כלי הנשק. התחנה כונתה נוּקטה.

כל הלוחמים היהודים, שבאופן רשמי היו כפופים למרות הבריטים, צייתו למעשה להוראות מפקדת "ההגנה". לכן הייתה להם תרומה ייחודית לפיתוח כוח יהודי לוחם בארץ, ולשיפור ניכר בהגנת הישובים היהודים מפני התנפלות הכנופיות הערביות.

מאת: דני נימרי | פורסם בתאריך: 25/10/2014  |  לכתבות נוספות בסידרה לחצו כאן  |  © כל הזכויות שמורות לארכיון קיבוץ שריד.




מימין לשמאל: מרקוס ריגלר, דודיו אפל, ולול יחיאלי, יוסף מרגלית, אפא כץ, מנדל דרורי, מוניו בולר, רולנד אהרוני, אליעזר פלג.
בין השנים 1936 – 1939 התגייסו משריד לפרקי זמן שונים החברים הבאים:
יצחק (איז'ו) ברנשטיין
ריקו לופי
מרקוס ריגלר
רולנד ארונסקו (רפאל אהרוני הגיע לשריד עם קבוצת "מלט" והיה חבר הקיבוץ)
יעקב פלור
זאב (ולול) יחיאלי
דוד (דודיו) אפל
יוסף מרגלית
צבי (אפא) כץ
מנחם (מנדל) דרורי
מרדכי תלמי
משה (מוניו) בולר
משה (מושקו) אברמוביץ'
אליעזר פלג (פינצ'וק)
אריה שומסקר
ישראל סטרולוביץ'
ראשון המתגייסים היה אליעזר פלג ועד שנת 1946 התגייסו גם חיים בן יעקב, יוסף דרנגר וצבי מצקביץ'.


"דגל שק!"  עומדים מימין: ??, מרדכי תלמי, יהודה שפיצן, ??, יוסף מרגלית, ישראל סטרולוביץ'. (1936)
 
וכך תאר יוסף מרגלית את פעולת פלוגות השדה (הפו"ש).
אותו קיץ תרצ"ז [1937] היינו יוצאים מדי ערב למארבים בשדות המרוחקים, למנוע חבלות בקווי הטלפון ובפסי הרכבת, הצתות בשדות ובקו הנפט...
כלי הרכב שהיו ברשותנו היו המשוריין של הגוש וטנדר הנוטרים, שלעזרתו היו מגייסים בשעת הדחק גם את ה"שמנדריק" (כינויו של אוטו קטן שלנו).
["שמנדריק" – ביידיש - ילד קטן ולא יוצלח שלא מבין מה קורה סביבו].

ערב אחד שכבנו כעשרים מטר על יד הקישון – כיתה מעורבת של שריד, גבת ורמת דוד. כיתה שניה של נוטרים שכבה במרחק של 3 ק"מ מאיתנו.
היה ליל ירח... פתאום אנחנו רואים על קו האופק כיתה של ערבים לבושי מדים וחמושים... זרקנו עליהם רימון והריקונו עליהם כל אחד מחסנית כדורים. כיוון שהמצב לא היה ברור, ירינו רקטות לבקשת עזרה והתחלנו לסגת. לא הספקנו להתרחק מהמקום 500 מטר והגיעה עזרה. כיתה משריד ירדה עם ה"שמנדריק". הגיעה גם הכיתה השניה שהיתה במארב... חזרנו שוב למקום המארב. הערבים הספיקו לסגת, בהשאירם במקום הרוג אחד... בבוקר נודע לנו, כי היה גם הרוג שני בין אנשי הכנופיה וגם פצועים לא מעטים... רוב הכנופיות ששוטטו בסביבתנו עסקו בעיקר בהברחת נשק מהצפון למשולש  וכן בהצתת קו הנפט העיראקי העובר בשדותינו.
[מתוך "שריד – 25 שנים לקיומה"].
 

עם רובי צייד "גרינר": מימין: איז'ו ברנשטיין, יהודה שפיצן, מוניו בולר.

וכך תאר את אחת הפעולות רפאל אהרוני:
...באותם ימים הגיע ה"ידיד" הוא קפטן וינגייט... אחת הפעולות המוצלחות שלו היתה בכפר השכן לנו – ערב ליד אל עודין [ליד שדה התעופה מגידו] ושריד שימשה כבסיס היציאה לפעולה הזאת... כאיש שריד יצאתי בתור גשש לפני גוף שמנה 200 – 300 איש. אחרי צעד וינגייט יחד עם משה דיין ועמנואל מרקובסקי. מפעולות קודמות כבר הכרתי את הילוכו המהיר של הקפטן... למרות רגלי הארוכות היה עלי להתאמץ כהוגן כדי להתחרות עם הקפטן... תפקידנו היה למנוע בריחת אנשי הכנופיות מהכפר. בשעת האפס נכנסה המכונית לכפר, הסתובבה ויצאה בלי שיתקיפו אותה. מצב רוחנו ירד. אבל הנה התחילו לירות מאחת הפינות ובין רגע נשמעו יריות מכל הצדדים מכל מיני כלי נשק. אנחנו שכבנו בשקט ונעצבנו על כי לא ניתן לנו להשתתף בכל ההילולה. אך הנה התחילו אנשי הכנופיה להסתנן בנסותם להימלט. כיתתנו הפילה שלושה מהם. סך הכל של הפעולה הזאת היה 18 הרוגים ושלל נשק רב. מאיתנו לא היה אף פצוע אחד. חזרנו לשריד מלאי ניצחון... כל הקיבוץ חיכה לנו בדריכות לדעת על מהלך הקרב ותוצאותיו.
[מתוך "שריד – 25 שנים לקיומה"].
 

כיתת הכוננות על הטנדר שכונה בפי כל - "שמנדריק". מפקד הכיתה - ריקו לופי. עומדים מימין: י. סטרולוביץ', מ. אברמוביץ', חיים המאירי.
יושבים: ד. מרבוים, א. ברנשטיין, י. פלור, יוסף מרגלית.

ישראל סטרולוביץ' הצטרף לקיבוץ שריד בשנת 1934 עם השלמת "מלט".
התחתן עם סבינה ונולדה להם בת – אורה.
זה תאור האירוע בו נהרג, כפי שהופיע בחוברת לזכרו:
"בשעות הערב התקבלה ידיעה כי שדות השעורה של ג'ידה [כיום רמת ישי] בוערים וכי התור של שריד לצאת למארב. חברי פלוגת השדה (פו"ש) החליפו בגדים ותוך דקות ספורות הגיע הטנדר. בהגיעם ל"חוות שטוק" [כיום נווה יער] ניתנה פקודה לחצות את שדות השעורה... בשורה עורפית יצאו החברים לשדות וראשו של ישראל שהיה צופה הדרך בלט מרחוק. קדימה חברים נשמע קולו של המפקד, אך פתאום זמזום של כדורים, נופלים ארצה, תופסים עמדה, פותחים את הנצרה ולוחצים על ההדק. בתוך הרעש נשמעת פתאום אנחה כבדה. ישראל הצניח את ראשו לאדמה ועיניו נסגרו לנצח."
ישראל סטרולוביץ' שנפל על משמרתו ב – 4.5.1939 היה החלל הראשון של קיבוץ שריד. לזכרו נבנה בשריד חדר הקריאה (כיום הבובתיק).
 

מ. ריגלר וד. אפל - נוטרים שומרי שדות. (1937)



כיתת הכוננות בהרכב מלא: י.מרגלית, ר.אהרוני, ו. יחיאלי, מ. בולר, מ. דרורי, א. כץ, מ. ריגלר, ד. אפל, א, פלג. (1936)



במטווח: א.פלג, מ. ריגלר, א. כץ.
 


מנוחת הלוחמים: מימין לשמאל: מ. תלמי, מ. אברמוביץ', י. פלור, ח. המאירי, ד. מרבוים, ר. אהרוני, י. סטרולוביץ', ר. לופי.
 
 

דודיו אפל.



חיים בן יעקב וצבי מצקביץ'. (1944)

* חברים שמזהים את אחד המצולמים שלא זוהה, מוזמנים להגיב.
 
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים