כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 





   

 
 
מונה:


דף הבית >> ארכיון 2012 >> זיכרונות חנוכה מקיבוץ דן
זיכרון חנוכה - משנות הילדות בקיבוץ דן  |  מאת: יעל כנען
 
 
פרסם בתראיך: 12/12/12  |  צילום: יאיר חרמוני  
      " הנרות הללו שאנו מדליקין
       על ניסים ועל הנפלאות ועל התשואות
       שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה "

 
 
ברכת הדלקת הנרות מצלצלת באוזני עוד מימי הילדות.
למדתי וחזרתי עליה כחזור על מילות שיר יפה. לא כתפילה, ומבלי לדעת פישרן של המילים.
תמיד היינו מתאספים בערבי החג סביב החנוכיה היפה שהיתה עומדת בפינה בבית-הילדים, מתאספים ומחכים לתורנו להדליק.
אולי הערב אזכה להדליק את נרות החג?
וכשסוף סוף זכיתי לכך, כמו האחרים, והעיניים היו זוהרות, היינו אומרים כולנו את הברכה בלהט ובשמחה.
מילה אחר מילה מתנגנת והאור היה דולק ובבית היה חם וטוב...
אהבנו את ערבי-החנוכה, את הנרות, את הסביבון וריח הלביבות...
את האורות על מגדל הקיבוץ. כל גווני החג היפים עשו את חנוכה לחג האהוב ביותר שלנו כילדים.
זהו זיכרון ילדות יקר שטוב לזכות בו.
 
או זיכרון אחר, בגוון שונה שהוא זיכרון מעורב של אור וחושך, בטחון ופחד...
תהלוכת "הלפידים" של ערב החג. כל הקיבוץ מתכנס יחד, בחוץ קור של חורף, רטוב,
רוחות, חושך ובוץ! קרוב קרוב לגבול המאיים. ואנחנו הילדים פוסעים ליד רגלי ההורים כשאלה נושאים לפידים זוהרים, והלפיד בוער באש חזקה, מפיץ אותה סביב כשהרוח הנושבת משחקת באש. הרבה אור, הרבה לפידים ובתווך בטחון וכעין הרגשה מתלווה שאנחנו "גיבורים קטנים" וכולם שרים את השיר:
 
" אנו נושאים לפידים
בלילות אפלים,
זורחים השבילים מתחת רגלינו
ומי אשר לב לו הצמא לאור
יישא את עיניו וליבו אלינו
לאור – ויבוא!
נס לא קרה לנו
פך שמן לא מצאנו,
לעמק הלכנו –ההרה עלינו
מעיינות, אורות גנוזים גילינו.
נס לא קרה לנו
פך שמן לא מצאנו
בסלע חצבנו עד דם
ויהי אור! "












קיבוץ דן 
 
ואז, כשמלמלנו את מילות השיר אחרי הורינו, לא שאלנו עצמינו מה פירוש המילים, הן היו בדיוק מה שחשנו באותו רגע באפלה, חושך, לילה ואנו נושאים לפידים! השבילים זוהרים!
הכל אור – וכולנו יחד!
הרגשנו גם משהו מעבר לזה. הרגשנו שמשהו מתחולל סביב. ולמרות שהמילים בשיר היו גדולות מתפיסתנו – הרגשנו וקלטנו את האמת שבהן.
וכך הלב הקטן פעם בהרגשת בטחון וגבורה. ולמעלה הבליח הפרוז'קטור שפילח את האופל.
עוד זיכרון – ילדות של חנוכה!

 
יעל כנען  
Bookmark and Share
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים