כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 






   

 
 
מונה:


   
"חודשי חופשי" - סיכום חודש אפריל 2017 
 
מאת: שלי כהן-לב
"הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו".
חג הפסח הוא חג האביב וחג החירות. סדר הפסח הקיבוצי הנעים שנערך אצלנו, התייחס במידה למנהגי החג, הוא מותאם לאורחות חיינו, ולמאה ה-21.


מאת: שלי כהן לב  |  פורסם בתאריך: 5/5/2017   |  צילום: ענת חרמוני
שפע איחולים וברכות חמות
 להילה וערן גל, להולדת הבן, אח למאיה ואמרי.  ברכות לכל המשפחה.



קבלת שבת
 ביום שישי, 7 באפריל, ארחנו את עמית אשל (שלנו) – "לחלום בגדול" היה הנושא..
עמית המטייל בעולם, מצלם תצלומי טבע מרהיבים. הוא סיפר לנו את החוויות שמאחורי התצלומים.
לאחר שעבד במשך כמה שנים במשרדי פרסום מובילים כמעצב גרפי ומאייר, הוא פצח בקריירת עיצוב תכשיטים יחד עם שותפתו לחיים נעמה ברקוביץ'.
בהשראת יפי הטבע, הוא יוצר תכשיטים מקוריים ויפהפיים.
תצלומי הטבע המרהיבים שלו התנוססו על קירות המועדון לחבר, במשך כל החודש.




 ביום שישי, 21 באפריל, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ארחנו את ירדנה קצין מקיבוץ גבת, עם סיפור הישרדותה בהונגריה בתקופת מלחמת העולם השניה. ירדנה קצין עלתה לארץ בשנת 1948 במסגרת "עליית הנוער", ומאז פעילה ומתגוררת בקיבוץ גבת.

פעילויות ילדינו בחופשת הפסח

 כידוע, גני הילדים פועלים בחופשת הפסח של ילדי בית הספר.   בגן תכלת, בהשראת ההגדה של פסח, יצאו לשטח (כמו ממצריים...) לבושים כבני ישראל, ושמעו מפי מטפלותיהם את סיפור יציאת מצריים.



 בני הנוער עסקו בפעילות התנדבותית-חינוכית בבית התמחוי בישוב הקהילתי הושעיה.   ק"מ צפונית לנצרת, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל).



 פרוייקט בני מצווה, השנה, כלל הכנת חלקי פסיפס, הרכבתם והנחתם ב"באר שריד".



חג האביב
ביום שני, 10 באפריל, חגגנו את ליל הסדר בחדר האוכל, כ-300 איש יחדו, סביב שולחנות מסודרים ומקושטים בצבעוניות נעימה.
הערב הופק ע"י משפחת פרסאי לדורותיה (בהתרעה קצרה, יש לומר), בעזרת מתנדבים רבים שסידרו, חילקו, ניגנו, רקדו ושרו.
קראנו כמה פסוקים מההגדה, לגמנו מספר כוסיות יין, שרנו מספר שירים וצפינו בהנאה בילדינו מביאים את העומר ומציגים את "חד-גדיא". גולת הכותרת המסורתית - רוח'לה אשר הקפיצה אותנו ממקומותינו עם ה"אחד מי יודע"..  התפריט העשיר כלל את מטעמי החג המסורתיים.




הרצאה לוותיקים
ביום חמישי, 20 באפריל, התקיימה במועדון לחבר הרצאתה של דר' אסתר לבנון-מורדוך מקיבוץ גזית, בנושא: "נשים וגברים בחברה ובתרבות". נשאלו שאלות כמו: מה עושה אותנו לנשים וגברים?, כיצד התהווה אי-השיוויון?, עניין ביולוגי או היסטורי?.
דר' לבנון-מורדוך היא מרצה לספרות, תיאטרון, וחינוך לשוויון בין המינים, ממונה בנושאי קבילות על הטרדה מינית בסמינר הקיבוצים, מנהלת הכנסים, טקסים וארועים במכללה, פעילה בהנהלת קיבוץ גזית, פעילה חברתית בארגוני נשים ובמאבק לשוויון מגדרי בחברה, ופעילה פוליטית. רבת פעלים.

מרוץ האביב החמישי של שריד
זו השנה החמישית, בה נערך מרוץ האביב בשריד.
בשבת, 22 באפריל, לאחר כל ארועי חג הפסח, למרות מזג האוויר השרבי – זינקנו בחולצות כתומות-זוהרות סביב מגרש הכדורגל, איש איש על פי גילו, רצונו ותורו לשישה מקצים:
200 מטר  לילדי הגנים
400 מטר לילדי כיתה א' ומעלה
1 קמ' לילדי כיתה ג' ומעלה
2.5 קמ' תחרותי  מכיתה ז' ומעלה
5 קמ'  תחרותי  מכיתה ט' ומעלה
2 קמ'  צעדה לכולם.

והתוצאות ? -
5 ק"מ       
  נערים     
    מקום ראשון שירן ברינין 
גברים     
    מקום ראשון יורי סטוצקי (חייל) 
    מקום שני פלג רוזן 
    מקום שלישי שרון צחנובסקי 
  נשים     
    מקום ראשון לירון פרסאי 
    מקום שני מיכל כפרי 
    מקום שלישי נועה רוזן 
2.5 ק"מ       
  נערים     
    מקום ראשון עופר חרמוני
   מקום שני אייל אסטרייכר 
    מקום שלישי אלון לויטה 
  גברים     
    מקום ראשון רום הרוש 
    מקום שני אייל סורס 
    מקום שלישי אורי ארנון 
  נשים     
    מקום ראשון מיקה נגן 
    מקום שני




יום הזיכרון לשואה ולגבורה
ביום ראשון,  23 באפריל, נאספנו לציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
בשקט מופתי ישבנו מלאי תוגה, בטקס שנערך באולם הספורט.
בטקס שולבו סיפוריהם האישיים והמשפחתיים של שרה רוזן וג'ון אייזנר, אשר ריגשו אותנו עד מאד.
ובאותה רוח, קטע נבחר מתוך הרצאתו של פרופ' שמואל גליק / מכון שכטר למדעי היהדות:
"אירועי השואה חייבים להיחרת עמוק בזיכרון הקולקטיבי, למען הדורות הבאים, משום שהם משקפים את האתוס היהודי, של קדושת החיים, השאיפה לחרות, הציפייה המתמדת לגאולה "עוד לא אבדה תקוותנו", והזכות להיות עם חופשי בארצנו אף במחיר של מסירת הנפש. ערכים אלו הם הכוח האופנסיבי המוסרי והדתי שבאמצעותם יוכלו נכדי-נכדינו להמשיך להתקיים בחבל ארץ זה".

יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה
ביום ראשון, 30 באפריל, ליד האנדרטה נערך טקס הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה.
מיד לאחר מכן, נערך במועדון לחבר ערב שירי הזיכרון המוכרים, והסיפורים שמאחוריהם.
הערב הוקדש למשפחות בית שריד, אשר איבדו את יקיריהם במערכות ישראל ופעולות האיבה.
מרגש ביותר שיר שכתב דוד גרוסמן לבנו, אורי גרוסמן, אשר נפל במלחמת לבנון השניה:
קצר פה כל כך האביב
יש רגע קצר בין אדר לניסן
שהטבע צוהל בכל פה
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם -
איך שיופי יכול לרפא!
נסער ומשולהב ומתיז
ניצוצות -
אך עוד רגע ייבּול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת -
קצר פה כל כך האביב.
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב -
רק ניתן לי ותכף נלקח.
אביב עול-ימים וסוער
וסופו-
כבר כתוב בעלי ניצניו,
אבל הוא מסתחרר
כפרפר במעופו,
וכמוהו-נצחי בעיניו.
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב -
רק ניתן לי ותכף נלקח.
ואת ואני היודעים
ונורא הדבר שרק הוא לא -
עד כמה קצרים החיים,
החיים הקצרים שניתנו לו.
נדיב ונסער ומכאיב
קצר פה כל כך
האביב.

הולך ופוחת

 ביום רביעי, 5 באפריל, עקב רוחות ערות, עוד אחד מענפי אחד האורנים בפארק הארכיון – קרס. ולא סתם קרס, אלא על מחסן פלסטיק שלמרגלותיו, ואף פגע קלות באחד מכלי הרכב החונים בקרבתו.
משך שנים, הננו צופים בקריסת עצי האורן בפארק. כל אימת שענף עבות נשבר ונופל, הננו חושבים עד כמה נסמכים אנו על מזלנו הטוב, ודוחים משנה לשנה את כריתתם המסודרת של אורני הפארק, שידעו ימים טובים מאלה. ברכנו את האל הטוב שבמרומים על שקריסות הענפים התרחשו עד היום, עת הפארק ריק מן הפוקדים אותו: ילדי הגן, ילדי בית הספר והמרכזים, פעילויות משפחתיות וחברתיות ועוד.
משך שנים הובטח לנו, כי בעיית עצי האורן בפארק תטופל.  האם כבר הגיעה העת ???




 באחד מימי אפריל, תוך יום, בעזרת דחפור גדול – נהרס בית 'השרותים הציבוריים', אשר עמד על תילו מתחילת ימי קיבוץ שריד.  עוד פיסת היסטוריה נמחקה, לטובת בניה חדשה. 



הראפטינג שלי באתיופיה (המשך)

הטבע בשיא תפארתו. להקות ציפורים צבעוניות עטות על העצים ומקשטות אותם כעצי
חג המולד. ציוצים רמים, צווחות מיני קופים, נשיפות היפופוטמים – אלו הקולות המקדמים את פנינו ומלווים אותנו במסענו.
חם ולח מאד. חולצותינו רטובות מזיעה, מהתזות מי הנהר הגועשים ומן הגשם.
מימיותינו מלאות מי נהר חומים, המהולים במידה הנכונה של יוד, לחיטוי.  מדי פעם עוצרים להפסקה ורחצה במפל, אליהם מגיעים תוך כדי הליכה בתוך פלגים. הנוף מרהיב.
זבובי הצה-צה הידועים לשימצה מטרידים מאד. עוקצים דרך הביגוד, וכל עקיצה מורגשת היטב. בשעות הערב מפנים הזבובים את מקומם ליתושים, ביניהם אלו הגורמים למלריה.




עצירות הלילה מתוכננות לחופים המעטים בהם קיימת גישה. הערב יורד ויש להספיק ראשית לקושש עצים למדורה, לבשל ארוחת ערב ולבסוף להקים את המאהל, כולל מתחם שרותים המרוחק מעט, אליו היינו חומקים בחשיכה, בזוגות למען בטחוננו.
התחלקנו לקבוצות: זה מדליק מדורה, זו לשה בצק לפיתות בטאבון, אלו מכינים סלט, אחרים מבשלים ירקות ואורז, ואחראי אספקת מי השתיה מוהל טיפות מדודות של יוד לתוך ג'ריקן מי-נהר עכורים.
ישבנו סביב המדורה, אכלנו, שרנו וסיפרנו צ'יזבטים. אין מילים לתאר את אין-ספור הכוכבים שנגלו לעינינו מדי לילה, בחשיכה המוחלטת. גם גחליליות בהמוניהן עברו לנגד עינינו המשתאות.
קולות בעלי חיים נשמעו סביב, אך אנו מלאי התרגשות נוכח ההרפתקה, לא היינו מודעים לסכנות.  מדי שעתיים התחלפו השומרים על המחנה. ראשית, כדי לשמור על אש המדורה שלא תדעך, ושנית, כדי להתריע מפני עליית מפלס מי הנהר העלול לשטוף אותנו על ציודנו. העניין הוא כי כאשר 30 קמ' במעלה הנהר יורדים גשמים כבדים – תוך שעתיים מגיע זרם אדיר למקומות הנמוכים ושוטף את כל הנקרה בדרכו.

רצועות החוף צרות מאד ובקושי מספיקות להקמת המאהל. נזהרנו שלא להקימו על נתיב היפופוטמים, שכן אלו אינם עוקפים מאהלים אלא ממשיכים ישר בדרכם, כאילו איננו קיימים כלל... נזהרנו גם, להקים מאהל בריחוק מה מן המים, שכן שם הרי שורצים התנינים..
לאחר יום מייגע של חתירה והתרגשות, הנחנו את גופנו על האדמה זרועת חלוקי נחל בגדלים שונים, ונרדמנו כאילו שכבנו על מזרוני "פאראדייס"..




השיט על הנהר הפך לשגרה, ואנו מחפשים כל יום ריגושים חדשים וחשים איך בכל יום אנו חודרים עמוק אל תוך ג'ונגל פראי ולא נודע. ככל שאנו שטים במורד הנהר, כמות ההיפופוטמים גדלה. כאשר חלפנו על פניהם, היו מרימים את ראשם ומשמיעים מין נשיפת אזהרה, שאין לטעות באשר לכוונת הנושף. באחד הימים, צץ לפתע היפופוטם ממש ליד סירתנו. חתרנו משם כל עוד נפשנו בנו, במהירות שיא שלא האמנו שאנו מסוגלים לה..

הקצנו בשעות הבוקר המוקדמות ביותר, לפני זריחת החמה. בעוד אנו ובעלי החיים מנומנמים משנת הלילה, הכנו ארוחת בוקר, קיפלנו את אוהלינו, העמסנו את כל הציוד על הסירות, וממשיכים..




הנהר הולך ונעשה צר, קירות בזלתיים כהים מזדקרים משני צידיו. הנהר מתחתר בסלע הוולקני, הנוף הפך לקניון מרשים של מאות מטרים. אנו, בסירות קטנות וצהובות, מרגישים כל כך קטנים מול העוצמה האדירה הזו של הטבע, עוצמה שקשה לתאר ולהמחיש, (ואפילו קשה מאוד לצלם, בשל התנודות העזות של הסירה). כאשר אתה נמצא שם אתה מרגיש כל כך קטן כחלק ממערכת עצומה - הטבע. כמעט ואין היכן לעצור, מהירות הזרימה עולה ועמה מתגברים האשדות.
רגע של חוסר זהירות והסירה עלולה להתהפך אל המים הגועשים. בשנייה אחת אתה נשאב במערבולת אדירה כלפי מטה, ושום חגורת הצלה לא תושיע מול איתני הטבע. שמענו מפי מדריכינו כיצד לנהוג במצב כזה, שמענו גם מה ארע במחזור ראפטינג קודם לנו שלא נשמע להוראות (בחורה נפלה למים על סלע, ונפגעה בראשה. למזלה, היה זה בקטע האחרון של הראפטינג, בו היתה גישה למסוק שהצליח לחלצה לבית החולים), ועל כן נשמרנו לנפשותינו.




באחד הימים, צפתה בנו מן הגדה, קבוצת מקומיים, החיים בשבטים באזור הנידח. הם ניפנפו בידיהם ורמזו לנו להתקרב. אחד המדריכים ירד אליהם, ולאחר מספר דקות של משא ומתן, חזר עם כמה ילידים והכריז שהללו יצטרפו לסירותינו כדי לחצות את הנהר. 
אלא מה? – עם הבעת הסכמתנו, קפצו לסירות מספר רב של נשים, ילדים וגברים אוחזים בתרנגולות, צרורות וג'ריקנים, והתמקמו בינינו.. אני זכיתי 'לארח' על ברכי ילד כבן שלוש, לבוש בלויים מזוהמים, ומבט שלא אשכח לעד: מתולתל, עיניים שחורות, גדולות, סקרן אך בוטח (בי?).
אלו שלא זכו למקומות בשיט, שלפו נאדות עשויים עור עז מנופח, קפצו עליהם, ובזריזות ומיומנות מדהימה חצו את הנהר.
כאשר הגענו לחוף מבטחים, הענקנו להם את בגדינו המשומשים ומלאי הבוץ, מעט מזון שיכולנו להרשות לעצמנו לוותר עליו, ושילחנו אותם לדרכם בחיוכים ונפנופי ידיים.
היתה זו חוויה חד-פעמית, מרגשת.




המשך בחודש הבא...



 























 





 
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים