כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 






   

 
 
מונה:


   
"חודשי חופשי" - סיכום חודש פברואר 2017 
 
מאת: שלי כהן-לב
ט"ו בשבט, הלוא הוא ראש השנה לאילנות, ובנטיעות עסקינן. נטענו, ואף יצאנו אל מרחבי הטבע לצפות בפריחות יפהפיות. התצלומים לפניכם ולהנאתכם.

מאת: שלי כהן לב  |  פורסם בתאריך: 6/3/2017 
שפע איחולים וברכות חמות
• לשני רופאייזן ולשחף מנטין-פרי, לשחרור מצה"ל. הצלחה בהמשך הדרך.

טיול הקיבוץ
ביום שישי, 3 בפברואר, נערך טיול הקיבוץ לגליל ההררי – אזור צפת, הר כנען וביריה.
סיכם גדעון ברטל: "ביום חורף קר ויפה, יצאנו לטיול בגליל ההררי, עם המדריך דודו קצין.
אכלנו את ארוחת הבוקר בבית בד הנמצא בקיבוץ פרוד, אצל סבא חביב. נוסף לשמן זית איכותי הוא מיצר גם מוצרי שומשום כמו טחינה וחלבה נהדרים, ועוד שמנים אתריים מסוגים שונים. קבלת פנים חמה ונעימה.
משם המשכנו לישוב של תמהונים...קדיתא . הישוב משתרע על מאות דונמים, כאשר יש בו רק 6 בתים שנבנו באופן חוקי וכל השאר "אילתורים" שהוקמו ע"י תושבים שהצטרפו למקום, מבלי שיש ביניהם מכנה משותף. כל אחד בא מסיבתו שלו ומרקע אחר. במקום נמצא קברו של הקדוש רבי טרפון.
בהמשך, עברנו במספר מצפורים שמכל אחד מהם ראינו את החרמון הלבן, המושלג במלוא הדרו והכנרת מתחתיו, כחולה יותר מתמיד.
את הפרק הזה סיימנו בסיור בכפר אכברה, שבכניסה אליו ראינו את הגשר הגבוה ביותר בארץ (למעלה מ- 120 מטר), ולאכזבתנו עדיין לא פרחו השקדיות במקום.
סימנו את הטיול בביקור באנדרטה לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה בהר אדיר, ממנה נשקף נוף מקסים לכל גזרת דרום לבנון".

קבלת שבת
• ביום שישי, 3 בפברואר, ארחנו את אמירה סרטני (אמה של יסמין, מנהלת ענף המזון שלנו) - אשת ציבור ישראלית, שכיהנה כחברת הכנסת מטעם מפ"ם בכנסת האחת עשרה. אמירה היא במקצועה אשת חינוך, ובעבר מנהלת בית הספר האזורי בעמק יזרעאל.   אמירה סיפרה לנו על שינויים שחלו בחייה ובקיבוץ.
• ביום שישי, 17 בפברואר, שמענו על חוויית קבלת סמלי הבוגרים – סיפורים מקן השומר הצעיר בשריד.
• ביום שישי, 24 בפברואר, ארחנו את ח"כ לשעבר רן כהן, בן 77, איש שמאל ותיק, נון-קונפורמיסט צרוב מחאות ומאבקים, אשר סיפר לנו על ספרו "סעיד". הספר הוא למעשה אוטוביוגרפיה של רן כהן. פרידת ילד יהודי (סעיד=רן) בבגדד מאמו, המבקשת לחלצו מאימת השלטונות ומפקידה אותו בידי פעילים ציונים עלומים שיבריחו אותו למדינת ישראל, במסע ארוך, רצוף תלאות וסכנות, בדרך למדינה הנכספת.
המפגש המרגש בארץ עם איתן, האח הגדול, ההיטמעות וההתערות המוצלחות בהוויה הישראלית, האיחוד המרגש עם ההורים והאחיות במעברה בארץ, והטיפוס בהיררכיה הקיבוצית, ואחר כך גם בצבאית ובמפלגתית, ששיאו כחבר כנסת וכשר בממשלת ישראל.
ביקורת על הספר: "ספרו של רן כהן עושה שרות הסברתי מצוין לכול: ליהדות עירק, לציונות, למדינת ישראל, לקיבוץ, וגם - לא מעבר לגבול הטעם הטוב - לכותב עצמו. אבל מבעד ומעבר למסריו הפטריוטיים־דידקטיים, הוא בעיקר סיפור אנושי מרתק, נוגע ללב, לפעמים דרמטי ממש".

ט"ו בשבט
בשבת, 11 בפברואר, יצאנו לתל שדוד, איש איש ומעדרו, כדי לטעת עץ ב"באר שריד", פרוייקט אותו יזם גדעון ברטל. משפחות רבות נאספו במקום.
הנה דברים אותם נשא גדעון בטקס:
"ברוכים הבאים לטקס נטיעות ט"ו בשבט תשע"ז הנערך לראשונה בבאר שריד (שדוד)    המתחדשת. באר שריד (שדוד) נמצאת כ – 200 מטר דרום מזרחית לתל שדוד, באר זו שמשה כבר לפני 2000  שנה ויותר כמקור המים העיקרי לעיר שריד המוזכרת בתנ"ך: "ויעל הגורל השלישי לבני זבולון ויהי גבול נחלתם עד שריד".
לפי סקרים ארכיאולוגיים שנערכו באזור, תל שדוד הנמצא כאן מולנו, מזוהה עם העיר שריד המוזכרת בתנ"ך ועל שמה נקרא קיבוצנו שריד.
עם עליית קיבוץ שריד על הקרקע בשנת 1926 שמשה הבאר כמקור המים העיקרי של הקיבוץ. ממנה הובלו המים לקיבוץ על עגלה עם גלגלי עץ מצופים בברזל הרתומה לזוג פרדות,   עד אשר נחפרה באר חלופית ממערב לקיבוץ בתחתית העמק שמנה המים כבר הוזרמו בצינור לקיבוץ ומאז זורמים מים בברזים בשריד.
עד מלחמת השחרור שמשה הבאר כמקור מים להשקיית עדרי הרועים הערבים שהסתובבו באזור, בשנות ה – 80 למאה הקודמת הקים קיבוץ שריד מאגר מים מערבית לבאר ולתל שדוד והפיק מהבאר כ – 5 מ"ק מים לשעה., המים נשאבו למאגר במשך כל השנה.
כיום, נמצאת הבאר בחלק הצפוני של אזור תעשייה "שגיא 2000" בתוך שטחו וחלק אינטגרלי ממנו.
כפי שאתם רואים התחלנו בשיפוץ הבאר הודות לעזרת המועצה האזורית, רשות הניקוז ומשפחת צחר שהבאר תוקדש לזכר אביהם זאב צחר שהקים, בנה ותפעל את מערכות המים בשריד במשך שנים רבות.
אז בואו נצא לטעת. לנוטעים הידד !!!".



לאחר הנטיעות נערך הפיקניק המסורתי בפארק הארכיון, עם מרק, פיתות בטאבון ותה. לילדים אורגנה פינת יצירה ואף ניווט קצר.
הוותיקים נאספו ליד הארכיון, במזג האוויר הנעים, להרצאה מפי רועי ברקן.

מיומנו של אלוף
שמתם לב, כי הנני עוקבת אחר התפתחותו המדהימה של תומר מרינובסקי, כמרים משקולות?  החודש, תומר טס עם מאמנו לרוסיה לתחרות בינ"ל חשובה.
כותב יורי דוידוב, מאמנו של תומר מרינובסקי:
"לקח לנו להגיע למוסקבה כ 4 שעות.
אחרי שהגענו עיכבו אותנו לתיחקור ואז יצאנו מהשדה עוד שעה של נסיעה למלון. זה היה יום ארוך ומתיש. אומנם כולם מדברים פה ברוסית אבל עדין מרגישים לא בצלחת שלנו.
הלכנו לסופר לעשות קניות אכלנו קצת ועלינו למונית לאימון במועדון המפואר של קלוקוב.
ברגע שאתה נכנס למועדון כזה מפואר אתה כבר לא מרגיש עייף ואין סיבות ותירוצים. לא ישנו לא אכלנו. אין פה אמא ואבא אבל יש פה משהו שבגללו אנחנו פה - הספורט האהוב שלנו.
אחרי שנתים זהו המסע הראשון שלנו בתחרות בינלאומית וזו רק ההתחלה.
צילמנו סט אחד מתוך כל האימון של תומר, כי אי אפשר היה שלא לצלם.
סיימנו את האימון. חזרנו למלון. בחוץ קור כלבים אז החלטנו להתפנק בבורשט.
תודה לכל האנשים שמאחלים ומפרגנים להצלחתנו. ההצלחה שלנו היא הפנים של כל מדינת ישראל. תודה רבה לכולם אוהבים אותכם".


לצפייה מהסרטון בתחרות: לחצו כאן

תערוכה
החודש, הוצגה במקלט הגלריה תערוכת הבכורה של רותם בכר "נוף כסוף" – הדפסים מן הזמן האחר", בהשראת ספר השירים "קופסה שקופה", שהוציאה לאור השנה.
בטכניקה של חותמת ספוג על כרית דיו, יצרה רותם קולז' של החתמות זה על גבי זה.
את רותם ריגשו במיוחד פרשנויות הקהל ליצירותיה, שכללו לא רק הדפסים, אלא מצג אור-קולי ופסלים, שהעלו שאלות של זמן, מוות והקיום האנושי, המעניינות אותה.
בהצלחה, רותם !!



אבלות
• משתתפים בצער המשפחה במות חברנו היקר צבי מצקביץ. הלוויה התקיימה בשריד ביום שלישי, 21 בפברואר.
מאד חיבבתי את האיש. שמחתי לראותו בכלבו עורך קניותיו עם רעייתו מינה. תמיד מברך לשלום בחיוך מבוייש, מנומס, שקט, ענו. הקסים אותי בטוב ליבו ועדינות הליכותיו. מאד מאד מצטערת על מותו. (שלי כהן-לב).
• משתתפים בצערה של ריקי קליר במות בן זוגה - מיכאל אברהם.

זכרונות מאפריקה (המשך. מצונזר)



את ארוחת הערב נהגנו לאכול בחברת הישראלים הנמצאים בקמפלה לצורכי עסקים, עבודה, שליחות וכדומה.
מסעדה תאילנדית. מבנה ענק בנוי מוטות במבוק עבים, בקונסטרוקציה מורכבת, שכשלעצמה מספקת קישוט ואווירת מזרח אסיה מודגשת. למבנה העצום הזה מרפסות סביב סביב והוא טובל בצמחיה טרופית. התאורה הכמעט יחידה היא עשרות נרות הפזורים על גבי השולחנות, והמבערים המשמשים לשמירת חום המנות המוגשות. אווירה רומנטית, קסומה, מוסיקה תאית ברקע.
.............
באחד הערבים, נפגשנו במסעדה הודית מפוארת. כמקובל במסעדות בקמפלה, גם מסעדה זו ממוקמת בתוך צמחיה טרופית. שולחנות ערוכים בסגנון הודי, פזורים מתחת לחופות רעפים, ביניהן מפל מים קטן הנשפך לבריכה עטורת צמחיה ואבנים חצובות, תאורת נרות וכלים הודיים אותנטיים מנחושת, מלצרים שחורים בתלבושת הודית צבעונית יפהפיה, אדיבים עד מאד. המזון המגוון, המיוחד והטעים שהוגש לשולחן הותיר אותנו פעורי פה ולסת. תפאורה מעולם אחר, תרתי משמע.
............
אני נמצאת בחוות  גידול ורדים וירקות, הממוקמת במרחק שעת נסיעה, צפונית לקמפלה, בדרך לא סלולה בתוך צמחיה סבוכה מאד, ירוקה ובעלת מימדי ענק.
הנוף מרהיב, הכל ירוק צפוף, אדמה חומה-אדומה מובילה לכפרים קטנים. מקומיים סקרנים מלווים אותנו במבטיהם.
שעה שהמומחים והיועצים המערביים הלכו לבחון את החממות, שמחתי להשאר ולהנות מהמקום. אני מתרווחת בספת נצרים מרופדת, מתחת לסככת קש גדולה ועגולה, קורותיה גזעים עגולים ורצפתה לבנים מרובעות שרופות. זבובים טורדנים סביב. סככת הארוח הזו בנויה, כמובן, בתוך צמחיה טרופית, וציוץ ציפורים שונות מעניק למקום את האווירה המיוחדת.  השמים אפורים, אולי ירד גשם, ואני מקווה, כי סכך הקש שמעלי מהווה מחסה נאות ויעיל מפניו. קולות רעמים נשמעים מרחוק, הולכים וקרבים, הרוח התחזקה מעט. עובדי החממות חולפים מדי פעם על פני, כשהם מחייכים לעברי, מנסים לתהות על קנקני ותוהים לפשר שהייתי תחת סככת הארוח.
............
אתמול נסענו לגבעה סמוכה לקמפלה הבירה, שם קבורים מספר מלכים משושלת בוגנדה – kasubi tombs.   נו.. קברים. לא כוס התה שלי..  בדרך חזרה נמשכנו לשירת מקהלה שבקעה מתוך כנסיה לצד הדרך. שקטים וכנועים, נכנסנו. היתה זו כנסיה בפטיסטית צנועה, מלאה באפס מקום במתפללים היושבים על ספסלי עץ בסיסיים ללא משענת. המתפללים הקרינו טוב לב, קבלה, אהדה, שמחה, והצטופפו ביוזמתם בחיוך ובחפץ לב, כדי לאפשר לנו להצטרף אליהם. חשבתי, כמה אנושיות הפגינו כלפינו - שני זרים לבנים, ללא התיחסות לדתנו ומוצאנו, כאשר צרפו אותנו באהדה רבה אל שורותיהם. ישבנו ביניהם מהופנטים מן השירה, ונשאנו בליבנו תפילה לימים טובים.
.............
את הסופ"ש הזה הקדשנו לטיול בטבע מדהים למקורות הנילוס באגם ויקטוריה, ולמפלי בויג'אגאלי – אשדות מדהימים בנילוס ותחנת כח על הנהר, ליד העיר ג'ינג'ה. כמויות המים האדירות הצונחות מגובה רב, מחרישות אזניים ומרגשות ברמות שקשה לתאר.
השלווה האפריקאית שאפפה אותי בשבועות האחרונים מתפוגגת לה לאיטה, כמו גם האופוריה שאפיינה את שהייתי. אני מתגעגעת ליקיריי ולחיי בארץ. רעמים עמומים נשמעים מרחוק, השמיים אפורים, כך גם תחושותי.. למחרת, שכרתי נהג אשר הסיע אותי למשרדי "אתיופיאן איירליינס" להזמין את כרטיס חזרתי לישראל. עצרתי ב"גארדן סיטי" קניון גדול המועדף על ידי הלבנים, שם השארתי כמה מאות דולרים ברכישת מתנות ומזכרות, בחנויות מעוצבות ויקרות, כיאה לכיסם של הזרים המתגוררים בעיר.
הצטערתי מאד, שלא יכולתי לטייל באזור שמורת הגורילות כסופות הגב, בגבול רואנדה. הבעיה מורכבת, כי האזור די מסוכן בשל קבוצות מורדים שונות וחמושות המסתובבות שם, וידם קלה על ההדק. מחיר הטיול כ- 800 דולר, אורך שלושה ימים, הלינה בתנאי שטח קשים, באוהלים, המטיילים מזדמנים, מדריכים מקומיים ולא מוכרים, ואני יחידה.  כאמור: מסובך.   ויתרתי.
עתה הנני חשה התרגשות נוכח הטיסה המיועדת, בעוד מספר שעות מאנטבה לאדיס אבבה שבאתיופיה, ומשם לישראל.
אני מוכנה, מזוודותי המלאות - נעולות. ממתינה למונית. מחשבה חולפת בראשי: רק מספר שילינגים בארנקי, מקווה שלא אצטרך לשלם על "משקל יתר" בשדה התעופה..

בחודש הבא:   הראפטינג שלי באתיופיה.



צילום: שרה אשל 







צילום: חי שפיר 



 

הפסקת קפה - צילום: ארנון פרסאי 





כלניות בשכונה הצפונית





























 
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים