כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 





   

 
 
מונה:


כפיה דתית - מאת: יוסי נץ
היום יום העצמאות. אין שמחה בליבי; לפנים, בהיותי ילד ונער, בליל יום העצמאות היינו יוצאים בהורה סוערת (פשוטו כמשמעו) בכיכרות וסתם ברחבות ובכבישים. למעגלים היו מצטרפים אנשים מחייכים וצוחקים שלא הכרת ואוחזים בידך כאילו שהם חברים שלך מני אז. 
  
 
היום, לעומת זאת, חצי העם מודר מחציו השני. כיצד זה קרה? מגילת העצמאות קבלה מוטציות כאלו שאין ניתן להכיר את שאבות המדינה הקימו וכיצד שהמדינה התנהלה בשני עשוריה הראשונים. משם והלאה הכל החל להתחרבש. המדינה הפסיקה לדאוג לרווחת אזרחיה אלא לרווחת טייקוניה ופקידיה הבכירים המקורבים למחוקקים (המורמים מעם כמובן), בעקר כשהם בצד המתאים – ימין ומועדף בעיקר – עם כיפה על הראש. באשר ל"שוויון האזרחים בלי הבדל דת מין וגזע", נו באמת, זה חלף ופס מן הארץ מאז המהפך של שנת 1977, שזה בהחלט בעיני קו השבר של המדינה.

מתוך כבוד למסורת, למיטב זכרוני היה זה זלמן ארן שהנהיג לימודי "תודעה יהודית" בבתי ספר ממלכתיים. ניחא. בד בבד, בצהל, הרב גורן הנהיג "מסעות התעוררות לימים הנוראים." ניחא. גם זה לכאורה תמים ובלתי מזיק. אלא מאי, הלכה למעשה שני המרכיבים הללו גרמו לתחילתה של הדרדרות במדרון חלקלק מאוחר יותר, בגלל שזה התפרש ע"י חובשי הכיפות, כאילו בעולם החילוני נוצר ואקום המבקש להתמלא בתוכן. ה"עגלה הריקה" מבקשת להתמלא. אבל עד למהפך של 1977, זה לא קרה. היהדות החילונית הייתה אסרטיבית דיה כדי להדוף את המתקפות הספורדיות של האורתודוקסיה. אבל עם המהפך, נפרצו הסכרים ושרי החינוך של המפד"ל התחילו להרעיף תכנים דתיים עוד ועוד אל החינוך הממלכתי, אך גרוע מכך, בצה"ל הרבנות הצבאית החלה להשתלט על כל חלקה טובה. ולפתע לא רק "מסעות התעוררות" של הימים הנוראים. קציני התרבות נדחקו הצידה, הרב"צים החלו להכנס למשבצות שלהם והם החלו לארגן לחיילי צהל סדרות של "התחזקות". לפתע חל איסור על משלוח חבילות מן הבית לבנים בתקופת חול המועד פסח – מחשש חמץ. ובשנים האחרונות ההסתערות על חיילי צהל היא אגרסיבית אף יותר: מעתה לפני יציאה לקרב התכנסות סביב הרב"צ לתפילה: "אנא אלהים הושיעה נא, אנא אלהים הצליחה נא." וכל סיפורי ההדרה של חיילות מהופעות לפני חיילים וכו', הכל מוכר וידוע.

ממעוט אורתודוקסי של המפדל, לפתע יהדות זו הופכת למזוהה לחלוטין עם ש"ס שנולדה במקורה כמפלגה מזרחית דתית לייט, למפלגה מזרחית, חרדית ימנית. ובמקום המפד"ל שהיו אורתודוקסיה מכילה, הפכו ל"בית היהודי" לחרד"לים אגרסיביים. ואנו הפכנו למעוט על גבול הנרדף. בעוד שאותנו מכנים בוגדים וכמעט דמינו מותר, כשאנו טוענים בצורי מינורית נגדם, הם זועקים שאנו מסיתים. מה נותר לנו? נותר לנו ביתנו שהוא מפלטינו.

ביתנו שהוא מבצרינו. ידידי ה"אפיקורוס" המטיף לי על הכלת המיעוט טועה ומטעה. אנחנו המיעוט! אנחנו הנרדפים. זהו הבית שלנו. זהו הזכר לחורבן! איננו צריכים להתנצל על כך שאנו מבקשים להוסיף לחיות את חיינו מבלי שייכפו עלינו אורחות שאיננו מבקשים. איני מסכים שיבוא אורי, וכמו אחרון החרד"לים יצעק כנגדי שאני מסית ואני חצוף! אני לא! ומותר לי להגיד לאורי או למי שאבחר לומר את שארצה, בצורה גלויה ובלתי מסתתרת ברמזים מצד אחד ולא אסתתר גם בכינויים אנונימיים לעצמי. אני מבקש לשוב ולהדגיש: אנחנו המיעוט הנירדף! אנחנו מבקשים את האוטונומיה לפחות כאן בביתנו!
יוסי נץ
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים