כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 





   

 
 
מונה:


מכתבים מהבוידעם - והפעם מכתבים של אהרון כפרי (טורי צימר)
20 שנה לצאתו של המגויס הראשון שלנו במלחמת העולם השניה. (מתוך עיתון "בשריד" – יולי 1960).
לפני 20 שנה, ב – 11 ביולי 1940, נדרשנו לקבוע את מגוייסנו, אשר יתנדב ליחידת הנהגים העבריים במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם השניה. זאת היתה היחידה הראשונה, שהקיבוץ הארצי חייב את הגיוס אליה, ובשלב הראשון של הגיוס היה צריך להגריל בין הנהגים בפועל. בסך הכל היו אז בשריד רק 4 חברים בעלי רישיונות נהיגה, ואחד מהם היה אותה שעה חולה בדלקת ריאות. ההגרלה התקיימה בין השלושה האחרים והגורל נפל על טורי, וכבר ימים מספר אחרי ההגרלה הוא מצא את עצמו במדי הצבא הבריטי בסרפנד.
 
הבטחת הבריטים כי היחידה תשרת רק בארץ לא קוימה, וטורי עם יחידתו הועבר למצרים, השתתף בהתקדמות הגנרל ווייול עד בנגאזי, נסוג חזרה לטוברוק שבה נשארו לכודים במצור במשך 5 חודשים. מכאן שוב למצרים, למדבר המזרחי - חזרה ארצה לתקופה קצרה ושוב למצרים, משם לאיטליה שבה שהה עוד לכמה חודשים לפני השחרור, כשהוחזר ארצה ושוחרר בפברואר 1946 אחרי חמש וחצי שנות שירות בכוחות הוד מלכותו.

מאת: דני נימרי | פורסם בתאריך: 19/3/2014  |  לכתבות נוספות בסידרה לחצו כאן
להלן קטעים ממכתביו של טורי צימר (אהרון כפרי). המכתב הראשון נשלח לאחיו דוליו כפרי, והאחרים למרדכי תלמי, שהיה מזכיר הקיבוץ באותן שנים, ולחברים שונים.
 
7/12/1941
שלום רב לך דוליו אחי!
זה יומיים שאני כבר נמצא במקומי הקבוע ושוב פעם אני עושה את עבודתי היום - יומית. אין צורך להדגיש שזה לא קל ביותר אחרי כמה ימי חופשה להמשיך כאילו לא קרה כלום. כשהייתי אצלכם ראיתי שאתה וליזה מרגישים במצב רוחי הקשה, אבל לא הצלחתי להתגבר וגם זה הקשה עלי... הפרידה מהבית, משפרה ומזאבי היתה קשה מאוד הפעם. זאבי כל הזמן השלים עם העובדה שאני צריך לחזור והוא החזיק מעמד להפליא והוא הרי עוד ילד קטנטון. ברגע האחרון כשהמכונית כבר זזה, הוא ביקש אותי שלא אסע ושאחזור הביתה. בקושי הצלחתי להרגיע אותו. שפרה שתקה ורק הדמעות זלגו מעיניה...
שלום, שלך טורי
 
10/2/1942
שלום מרדכי!
בשמחה רבה קיבלתי אתמול את מכתבך ואל תחשוב שעלי להתאמץ כדי לענות. גם את העיתון קיבלתי בסדר. כשאתה שולח לי אותו, אתה בוודאי לא יודע עד כמה שהוא עוזר לי להבין ולהתמצא בכל הנעשה בבית. כפי שאתה כותב, דנים עכשיו בבית על התקציב הפנימי וגם שיחות חברים לא חסרות. זאת היא הרגשה מוזרה כשמצד אחד אתה קורא על הנעשה בבית ואתה רואה שהכל הולך את דרכו הרגיל ומצד שני אתה שומע ובמקצת גם מרגיש, איך שעולם שלם נחרב... אני יודע שיש לי בית, שישנם אנשים שדואגים שיהיה לי בית. ההרגשה הזאת שיהיה לי לאן לחזור כשאזכה בכך, היא חשובה מאוד עבור שיווי המשקל שלי...
שלום רב לך, טורי
 
12/4/1942  
שלום מרדכי!
ובכן, שוב פעם מתחילה פרשת מכתבים. הפעם התמסרתי כולי לילד ואפשר היה לראות את אושרו. לא אשכח איך שהוא שמח בליל הסדר ואיך שהוא יצא לרקוד... הימים המעטים שביליתי בבית עברו במהירות אבל הרגשתי כל הזמן טוב ושקט וכל רגע של היותי בבית הרגשתי וחייתי במלואו. כשאני בא הביתה לימים ספורים יש כל כך הרבה דברים שדורשים תשובה ופתרון... עם הרבה אנשים לא החלפתי אפילו מילה אחת. ואחר כך מסיבת הפרידה. קירבה מיוחדת הרגשתי באותו הערב לכל אחד ואחד...
ד"ש לכולם - שלך טורי.
 
23/2/1942
שלום רב לך מרדכי!
...לפי בקשתי הפסקתי לעבוד במשרד וכעת אני עובד במחלקה. סידור עבודה, השגחה על מכוניות, ביקורים המקומות העבודה, תורנויות מכל מיני סוגים, כל זה נותן לי יום עבודה מלא וגדוש. הרבה זמן אני מבלה באוכף האופנוע. לאט לאט אני רוכש לי בטחון על המכונה. אני בריא כל הזמן ואין דבר יותר חשוב מזה. לו לא הגעגועים הביתה יכולתי להגיד שאני מרגיש לא רע. שאני מרגיש טוב – לא הייתי אומר אף פעם.
ד"ש ליהודית ולחברים שלך טורי.
 
3/1942
שלום רב לך מרדכי!
...במשך נסיעה ארוכה של יום שלם במכונית עברתי המדבר והגעתי לעיר קטנה על שפת היאור...נסעתי ברכבת למקום העתיקות המפורסם ביותר בסביבה. עכשיו תתאר לעצמך עיר שלמה שחיה מתיירים. לו ראית את הלוקסוס הזה. ומחירים שעוד לא שמעתי. (ספל תה 4 גרוש.)
... מזל טוב לחסיה וקוליק, ד"ש לבבית להם... במה עוסקים כעת בבית? מה מצב השדות?
כמה גשם ירד? מה מצב המכונות שלנו?
שלום לך – טורי
 
1/10/1943
שלום חברים!
הרבה פעמים כבר רציתי לכתוב לכם, אבל זה לא הלך. מצד אחד התנאים לא אפשרו לי את זאת ומצד שני קשה היה לי למצוא קשר אליכם. עליכם להבין שזה למעלה משלוש שנים שאני כבר מחוץ לקיבוץ. ועדת הקשר עושה מה שבאפשרותה אבל לדעתי זה לא מספיק... אין לי טענות לקיבוץ, אני רק מציין עובדה כפי שהיא קיימת. אני מתאר לעצמי שמצב אותם החברים שאין להם משפחה בקיבוץ הרבה יותר קשה...
את הדחיפה לכתיבה הפעם, נתן מאורע שקרה לי היום.בפעם הראשונה על אדמת אירופה נפגשתי עם יהודי. עליכם לדעת שקל מאוד להכיר שאנו יהודים ארץ ישראליים. על כל מכונית מצויר מגן דוד ועל הרבה מכוניות יש לנו גם כתובתו שהנהגים בעצמם מוסיפים. השפה העברית נשמעת בכל החזית.
ובכן, ניגש אלי בן אדם לבוש ציבילי ומתחיל לדבר ביידיש. מתברר שהוא יהודי מלודז'(פולניה) שעבר את כל צרות אירופה והגיע למחנה הסגר בסביבה הזאת. עם התקדמות הצבא שוחרר. הפגישה הזאת נגעה בי מאוד. הרגשתי שבכל זאת יש טעם לכל הסבל הפרטי הזה. ניצלים יהודים על ידי הצבא המתקדם וטוב שגם יהודים ארץ ישראליים נמצאים בשורות המחנה המבשר דרור... כשחזרתי מחזית לוב לא חשבתי שאשתתף גם בחזית זו. הגורל רצה אחרת והנה גם אני בין אלה שדופקים על דלתות המבצר הגרמני. אני יכול להבטיח לכם שדופקים בכוח ובחוזקה. איפה אברהם ואיתמר ויתר החברים?
שלום רב לכולכם – טורי.

1/3/1945
חברים יקרים!
קבלתי אתמול את החבילה ששלחתם לי לרגל ט"ו בשבט. הייתי נרגש מאוד אחרי שפתחתיה. התמונה של זאבי, האלבום היפה והציורים ועבודת היד של הילדים הפתיעו אותי בהחלט. לא חשבתי לכתוב לכם, כי קשה עלי הכתיבה, אבל אחרי קבלת החבילה הזאת מוכרח הייתי לכתוב ולהביע את תודתי...
שלום ולהתראות טורי  
 
 
חברי שריד שהתגייסו ושירתו במסגרת הצבא הבריטי:
דוד (מיכלזון) מירון
איתמר (קסונסקה) ספר
אהרון (טורי צימר) כפרי
אברהם מנדלר
צבי (אפא) כץ
אהרון זגרצמן
צבי (השו) שפלר
הרצל וישניוב
אהרון (צ'צ'יק) עשת
למען הדיוק כדאי לציין, שהבריגדה היהודית היתה חטיבה בצבא הבריטי על טהרת היהודים, כחלק מהתנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. למעשה, החליטה ממשלת בריטניה על הקמת הבריגדה רק לקראת סוף מלחמת העולם בחודש יולי - 1944. (עד אז שרתו כל המגויסים במסגרות שונות של הצבא הבריטי ולא כחטיבה נפרדת).
בשיאה מנתה הבריגדה כ – 5000 חיילים, בעוד שלכלל הצבא הבריטי היו מגויסים
כ – 38000 חיילים יהודים. הבריגדה שהתה בחזית איטליה כחודשיים, מהם שלושה שבועות בקרבות של ממש. בתום הלחימה המשיכו חיילי הבריגדה במשימות של ממשל צבאי באירופה ולאחר מכן השתחררו.   

סרג'נט אהרון כפרי




טורי על שפת הים במצרים.




"הרבה זמן אני מבלה באוכף האופנוע"
טורי (משמאל) על האופנוע במצרים.




1945- ליל סדר ראשון לאחר המלחמה.
חיילי הבריגדה עם פליטים יהודים.










 
משאית של הבריגדה היהודית באיטליה - שנת 1945
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים