כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 





   

 
 
מונה:


דף הבית >> מכתבים מהבוידעם
 
בארכיון שלנו, שמורים מכתבים רבים ששלחו חברים שלנו לקיבוץ או לחבריו, או מכתבים שנשלחו מטעם הקיבוץ לאותם חברים, כאשר שהו בשליחויות שונות ומשונות בארץ או מעבר לים.
בסדרה זו, (הזכויות לשם היפה שמורות לאילת קרוא) אציג בקיצורים מתבקשים קטעים מהמכתבים הנ"ל ואשמיט מהם כמובן, נושאים אישיים או פרטים שעלולים לפגוע במי מהכותבים, המכותבים
או בני משפחתם.

 פורסם בתאריך: 10/12/12 

בתיק האישי של צבי כץ – אפא – אפנשקה, מצאתי מכתבים רבים שהוא כתב לחברי שריד
 מאמצע שנת 1941, לאחר שהתגייס לבריגדה היהודית שלחמה בנאצים באירופה במסגרת הצבא הבריטי. הראשונים שבהם, בחוש ההומור האופייני לו, נשלחו ממחנה האימונים בארץ, באזור צריפין (סרפנד):


16.6.1941
שלום חברים יקרים
"אחרי השעות המועטות שביליתי בחברתכם בזמן חופשתי הקצרה, חזרתי  "הביתה", כמובן בצורה הנוחה ביותר ב- tremp. היות וכאשר עליך לדייק כפי שהכרחי כאן, אינך יכול לחכות עד אשר האוטובוס יגיע... לפעמים הזמן הפנוי לא מספיק לי כלל ולפעמים אני מחפש מה לעשות... אך בכל זאת אין הרבה פנאי, כי לצחצח צריך ערב ערב... תמיד, לכל מענה לבעל דרגה, אתה מוכרח להוסיף את דרגתו, אחרת דמך בראשך"...
 

הפתק המקורי שהשאיר אפא, כאשר החליט להתגייס לבריגדה.
את הפתק מצאתי מודבק לאחד מדפי הפרוטוקולים של שיחת הקיבוץ משנת 1941

 
27.2.1942
חברים יקרים!
"אני כותב לכם מהמחנה - מקום מגורי הנחמד, אשר בו מאכילים אותי ודואגים לי וגם מאמנים אותי להיות חייל טוב, בעל משמעת ומסור ובייחוד – עם צווארון לא פתוח. הלא תצטרכו להודות שזה אחד – אפילו עיקר העיקרים... לא תסגור את הצווארון יבוא בעל הדרגה ויסביר שהצרה מתחילה מהצווארון. וכיצד, תשאלו?
פשוט מאוד. צווארון פתוח, חודר אוויר לח וקר, אתה מצטנן, אתה חולה, אתה מדביק את חבריך וכך זה מתפשט בכל חולות האימפריה. ולא פלא שאחר כך אין כוח לעמוד בפני האויב ונסוגים... או כאשר עומד לפנים קצין וריח הזיעה נודף מגופך דרך הצווארון הפתוח ישר לאפו העדין – האם נעים לך ולכל אחד לפגוע בצורה מחרידה כל כך בכבוד החילי של משרת המלך? ובעל הדרגה, בהיותו גם הוא חבר קיבוץ, דואג כל כך לחבריו עד כדי לא לסבול רשלנות כזאת!... צריך לשמור על עצמנו והשיטה הבדוקה ביותר היא העונש... עונש פעוט... יצאתי בחסד... 10 ימים ריתוק"...
 
12.4.1942 
..."כל שבועיים מקבלים יומיים חופשה... אבל מי [ש]חרוץ יוכל להשיג יותר. ובכן כיצד?... בעד כל קופסה מגודל מסוים לפי משקל – זבובים ויתושים, יינתנו 24 שעות חופש הפרט מחוץ לגדר התיל של המחנה. והצייד התחיל. מחייל ועד קצין דולגים אחרי הזבובים וכל אחד מכניס את קורבנותיו לתוך קופסה שמורה היטב, קופת החופש הפרטי... קופסה מלאה, תִפנה למשרד הפלוגה ותקבל את ה - pass המקווה... אני גם כן התחלתי בהתעסקות מוזרה זו כי הלא מתגעגע לחופש כמו ציפור, אך הנני רחוק מלמלא קופסה. אבל מ"נגבה" הבטיחו לי חברי לשלוח בהזדמנות הקרובה צנצנת גדולה מהסחורה היקרה הזאת... לדאבוני לא אוכל להאריך את חופשתי הפעם כי המשלוח עוד לא הגיע ואהיה נאלץ להביא לי [זבובים] מהבית"...
 
מכתב ללא תאריך כנראה ממצרים או מאיטליה.
..."זאת היא המלחמה בנאצים ובפשיסטים, ברוצחים. זאת היא המלחמה נגד הצורר של עמנו, אשר דן אותנו לשחיטה... יש לעקור אותם ואת האידיאולוגיה שלהם, וכל צעד שנתקדם לקראת המטרה הזאת מביא סיפוק. אמנם התפקיד קשה וגם מסוכן, אבל טוב שנזכה בו. וכאשר הנאצים הראשונים יפלו מידינו שחוטים, נברך על שהחיינו. זכות גדולה לנו ונעמוד בה"...
 
מכתב נוסף ללא תאריך, כנראה שהוא נשלח מהחזית באיטליה.
..."לפני כמה ימים הייתי בשמירה בעמדה שלי ומתוח בתפקידי. ידעתי על הכנות אשר נעשות אצלנו והיה חשוב להגביר את המתיחות. כי יתכן וגם האויב מרגיש משהו מיוחד ורוצה להקדים רפואה למכה. ויש להיזהר כפלים. וכמובן ממטירים שלנו הפגזים וגם הם עונים כהלכה... ואז נזכר אתה שלפעמים כותבים העיתונים על סוג נשק גרמני, ומסתבר לך שהיללות הן הרעש של פגזיו אשר עוברים באוויר. האנגלים מכנים את מכונת התופת הזאת: "ששת האחיות המיללות". זה השם הקולע ביותר. וכאשר זה פוגע, הרי מוחק כל זכר לצמח חי או בשר חי. את השריקה הזאת זוכרים היטב ואז יש להיכנס למקלט העמוק ביותר"...
 
את המכתב הבא – ללא תאריך מדויק, אך כפי הנראה משנת 1944 מקבל אפא ממנדל זיסמן, שהיה מזכיר הקיבוץ באותן שנים.
 
רב שלום לך אפא
"היום ערב חג הפסח, האוטומובילים עוברים כל חצי שעה את שריד ומביאים אורחים לסדר.
כ – 200 מטר מהמטבח מרגישים את ריח הדגים המבושלות. סדרן העבודה מתרוצץ בין חדר האוכל והחצר, מסדר הכל לקראת החג...
וולול [יחיאלי] ומרדכי וורהפט [אמיתי] מסתובבים עם רשימות ארוכות ביד רושמים ומוחקים את מספר האורחים... אני יושב במזכירות ולא עושה כמעט כלום. בכל פעם אני מציץ מהחלון וכל אורח שבא מוסר לי בראשונה את השלום. השנה מחכים להרבה אורחים ולכן הנהיגו כרטיסים עם מקומות קבועים... במכתבך האחרון לקיבוץ הינך מעורר את השאלה על בריכת שחיה. רבים הם החברים החולמים על זה, אולם מעטים מוכנים ומסוגלים להביא את הענין הזה עד לשלב של הגשמה... ההודעה ברדיו על כניסתכם לחזית ממש גרמה לנו למצב רוח. ידענו אמנם כל הזמן לפני מה אתם עומדים, אבל בכל זאת, ברגע זה חרדים אנו לשלומכם יותר מאשר קודם... בזמן הקרוב תקבלו דרישת שלום מהבית על ידי אהרון צ'צ'יק [עשת] אשר התגייס לפני כמה שבועות"...
 
בתחילת שנת 1945 מתבקשים ילדי חברת הילדים בשריד לשלוח מכתבים לחיילים הנמצאים בחזית. גיורא כהנא בן השמונה כותב לאפא, ואת מכתביו החוזרים של אפא מעביר מאוחר יותר לארכיון הקיבוץ. להלן שני קטעים מהם:
 
20.1.1945
שלום רב לך גיורא
"בוודאי התפלאתי כאשר קיבלתי את מכתביכם. זאת הפעם הראשונה בה כותבים אלי ילדינו. התראיתי עם הרצל [וישניוב], דוד [מירון] ואהרון [צ'צ'יק] וכולם קיבלו גם כן מכתבים מהילדים. ובכן, עלי להודות לך ולעדנה [אראלי] ואבקש מכם סליחה שאיני יכול לכתוב הרבה לכל אחד. אבל מצאתי סידור: אתה תקרא גם מה [ש]כתבתי לעדנה ותיתן לה לקרוא את מכתבי אליך...
אני מתגעגע לקיבוץ, אבל מתי נחזור הביתה אין לנו אפשרות לנחש. אולי בקרוב נראה את היטלר ומוסוליני כמו בתמונה ששולח לך או אפילו יותר גרוע ואז גם יסתיים תפקידנו ונחזור הביתה"...
 
13.5.1945
שלום גיורא
"קיבלתי את מכתבך אמש... אני, מאז יצאנו מהחזית לנוח, נמצא במקום יפה, שקט ונוח. סידרנו איזה מחנה קיץ, גרים באוהלים ויש לנו הרבה זמן פנוי. ומי שאינו מתעצל גם מטייל... והחלטנו לנסוע לונציה. האוטו עומד לרשותנו ואיטליה הצפונית גם כן שוחררה ויאללה לדרך... לא כל כך מהר כמו בכתב הגענו לונציה. בדרך עברנו את הנהר פו, אשר מכלכל את העמק הרחב והעשיר, האסם של איטליה. הנאצים אמנם הרסו את הגשרים, אבל הצבא שלנו המתקדם בנה גשרים ארעיים מברזל... אלה הגשרים הם דבר נפלא ועזרו הרבה לנצחון"...
 
בשנת 1946 חוזר אפא לשריד יחד עם כל המגויסים האחרים משריד, כולם בריאים ושלמים.   
 

אפא כץ - 1939









אפא כץ








"קיבלתי את מכתבך אמש... אני, מאז יצאנו מהחזית לנוח, נמצא במקום יפה, שקט ונוח. סידרנו איזה מחנה קיץ, גרים באוהלים ויש לנו הרבה זמן פנוי. ומי שאינו מתעצל גם מטייל... והחלטנו לנסוע לונציה."

    









גיורא כהנא  בימים ההם.
   
 
Bookmark and Share
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים