כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 





   

 
 
מונה:


סוכת המציל - מאת: יוסי נץ
 
מקום עבודה הוא אחד המרכיבים המרכדיים בחיי אדם. מקום העבודה דרוש לאדם , לקיים את משפחתו כלכלית. למקום העבודה יכולות להיות איכויות שונות ומשונת.
בהיותי בשליחות בארה"ב ישבתי במשרדי ופעלתי מתוכו. היה לי את החלל הפרטי שלי לחלוטין והקשר אל שאר העובדים יכול להתקיים דרך הטלפונים ומבלי שנצטרך לראות אלה את אלה שעות מרובות. אבל תמיד הייתי נזכר בספרו של ג'וזף הלר We Bombed In New Heaven. הוא מתאר את גיבורו היושב במשרד והוא עושה שתי רשימות: האחת – האנשים שהוא פוחד מהם במשרד והרשימה השניה של האנשים הפוחדים ממנו. הזדהתי כמובן עם תאור זה ואני מאמין שכך הדבר ברוב מקומות העבודה. לרוע המזל, מתח זה בין העובדים והמנהלים גורם לכך שמרבית מקומות העבודה אינם חביבים על מרבית העובדים.

בעבודתי בברכה אני רואה ברכה ואושר. אין מתח ולו גם הקטן ביותר ביני ובין המצילים. אין מתח ביני לבין מנהל הקהילה וראש הקהילה שמעליו. אני נמצא במקום שאני מכירו כל חיי הבוגרים, למעלה מחצי מאה. ומדוע האושר שאני מפיק בעבודה זו?
כבר נגעתי בכך במאמר אחר שאיכשהו, באופן מוזר, לעתים אדם מוצא עצמו סובל מבדידות חרף היותו בתוך חברה שהיא כמשפחה. אני מוצא עצמי  מתגעגע לזמן שאני מגיע לברכה ופוגש בחברים שהמקום המסוים – הברכה מאפשר לנו לקיים קשר חם ופתיחות.
 
כנראה שהנוסחה היא – פחות בגדים – יותר פתיחות. נפגש עם חברים שאני מרגיש שהם ממש חברים, וכך אני חש עצמי מאושר ומבורך. גורי האדם המקסימים כל כך הם הבונוס האמיתי. הם גדלים לנגד עיני, הופכים לנערים, לחיילים ואז... להורים לגורים...
הדבר המצחיק ביותר? חייתי כילד בשכונת עג'מי שביפו. (גבעת עליה) חוף הים היה ביתי. הבטתי אל על אל סוכת המציל בערגה רבה. חשבתי, אני כל כך רוצה להיות מציל....לא מצחיק?
יוסי נץ
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים