פקר יהודה

בן ציפורה ומשה
 
נולד ב- 2.5.1915 בעיר מיר בפולין
 
הצטרף לקיבוץ שריד בשנת 1948
 
נפטר ב- 1.1.1992
 
 
 
יהודה נולד במיר, בן למשפחה קשת יום - זוג הורים, שני אחים ואחות. בעיירה הקטנה כמה ישיבות, בתי כנסת וגם פרולטריון של בעלי מלאכה למיניהם, רובם יהודים דתיים מאד. יהודה היה בחור ישיבה, "תלמיד חכם" בעל ראש פתוח ומחשבה צלולה. כבר בגיל צעיר הגיע למסקנה שישיבה אינה הדרך לאדם הנבון, לא בה תיפתר בעיית העוני והמעמדות בחברה, ובחשאי התעמק בכתבי מרקס ואנגלס, ב"קפיטל" וב"מניפסט הקומוניסטי". הוא נטש את הישיבה עזב את הבית ופנה לחפש את האמת הסוציאליסטית. כשעבר לווילנה הצטרף למפלגה הקומוניסטית והיה פעיל ומגייס חברים חדשים למפלגה. יותר מאוחר, כשקיבל צו גיוס לצבא היה עליו לחזור למיר, אז כבר היה הגטו שבעיר לעובדה. בעזרתו של אוסוולד רופאייזן שליָמים התנצר וקרא לעצמו "האח דניאל" יצא יהודה יחד עם אחיו ועם עוד כמה עשרות צעירים מהעיר אל היער והצטרף לפרטיזנים מתוך תקווה שיוכלו להינצל. לאחר זמן כשחזר לעיר לא מצא בה כלום, אחותו ניסיה, הוריו, ואשתו נחמה כבר לא היו בין החיים ואת רגשות האשמה הוא נשא אתו כל חייו.
 
יהודה התגייס לצבא-האדום ושירת בגדוד תותחנים איתו הגיע עד ברלין. מאוחר יותר סופח ל"סמירש" - יחידה ללוחמה נגד ריגול, כמתרגם. כאן התאכזב פעם נוספת והפעם מהקומוניזם. הוא הצליח לעבור לאזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה. שנה וחצי שהה במחנה העקורים פרנוולד שליד מינכן ושם גם הכיר את אינקה. בשנת 1947 הם יצאו מפרנוולד למסע ההעפלה באוניה "אקסודוס", אך כשהגיעו לחופי הארץ גורשו בחזרה לאירופה. אינקה כבר הייתה בהריון עם ישראל. הם עלו שוב ארצה בשנת 1948 והצטרפו לקיבוץ שריד.

בשריד עבד יהודה במספוא, ברפת, במטעים ובניהול בית האריזה לפירות. ב"גמל" הוא עבד בפלקס ובהדבקות. במשך שנים רבות לימד יהודה חשבון ואנגלית לילדים שהתקשו, ואולפניסטיות באו ללמוד אצלו עברית. 

 
איש של ניגודים, לא מאמין באלוהים וסולד מהדתיים המקצועיים אבל קרוב מאד אל המקורות והמורשת היהודית… חסר השכלה פורמלית ובכל זאת אחד מהאנשים היותר מלומדים שהכרתי. חוש הומור נדיר, סרקסטי ומר, ובפנים איש רגיש ומופנם. מי בכלל יכול היה להעלות בדעתו שבלילה, כאשר אנו עוצמים את העיניים וחולמים על הטוב והנחשק שבעולם, הוא חוזר כמו שעון, כל לילה מחדש אל הגטו, מאבד את כל המשפחה פרט לאח אחד. לוקח אחריות וקם בבוקר רענן.
 
שלוש השנים האחרונות שלו היו השנים המאושרות בחייו והטובות ביותר של כולנו. מאיה ובהמשך ניצן כאילו נשלחו אלינו על ידי "האחראים מטעם" להשכין שלום, הרמוניה ותקווה ולתת משמעות חדשה לחיינו.
 
 
   
קשה הפרידה, יהודה
הן היית כל כך מיוחד בינינו ואחר.
כחידה היא לי כיצד נשארת אנושי בשואה, המקום האנטי אנושי ביותר שיצר האדם עלי אדמות. כיצד נשארת אדם בתוך הרצח, ההתבהמות וההשפלה... ובשיחות ארוכות שמעתי גם את שתיקותיך, והשתיקות היו נוראות.. וידעתי שאתה שותק כאבים קשים מנשוא...
קשה הפרידה, יהודה. היית כל כך מיוחד בינינו, כל כך אחֵר ובכל זאת היית אנחנו.
 
(מתוך "פרידה מידיד", רפי רוזן)
 
 
* * * * * * * * * 
 יהודה אבא לישראל, משה  וחגי וסבא למאיה, ניצן, עדן ורון
 
   
 

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים