כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 





   

 
 
מונה:


קוד 751 וחלופותיו בעבר ובעתיד
מאמר מאת: יוסי נץ  |  פורסם בתאריך: 10/5/2017
 
עמדתי באסיפת הקיבוץ ונסתי לנסח את דעותי על שנעשה בידי רמ"י או כפי שנקראו בעבר או יקראו בעתיד. לצערי קרו שני דברים. איני מסוגל עוד לקיים רצף של מחשבות מבלי שמחשבות מצליבות מנתקות את הרצף המקורי. גרוע מכך הוא יחס החברים חסרי הסובלנות, שבמזיד מנתקים את רצף מחשבותי השברירי מלכתחילה.

לא אתעצל ואציג בקצרה את משנתי במקום מוגן – בחזית המחשב, ידידי הסובלני.
לפי שאמרתי, קרקעות שריד וכן של מאות קיבוצים אחרים התקבלו או נרכשו בכסף מאפנדים בעלי הקרקע בתקופה העותמנית, או המנדט. כידוע , קיבוצנו עלה על הקרקע 22 שנים לפני קום המדינה. האדמה לפי מיטב ידיעתי הייתה אדמת טרשים סרבנית ואבותנו המס כמעט והפיחו נשמתם להכשרת המקום.

לפי סיפוריו של יענקלה פלור, ברבות הימים כשהגיע מבקרים מחו"ל לקיבוץ אמרו שזה היה רעיון מעולה לבנות את הקיבוץ בתוך חורש כה יפה. יענקלה הסביר להם שהאבות המייסדים בנו את הקיבוץ על גבעת טרשים קשה וסרבנית.
כאמור, חלפו 22 שנה. קמה המדינה. המדינה מודעת למאמץ האדיר וההקרבה ההרואית של מייסדי הקיבוצים. בעולם מהללים את הנסיון המדהים של חיים בדרך חדשה – "נסיון שלא נכשל". הקבוצים זוכים לכבוד ולהדר.
חולפות עוד כ30 שנה. הקיבוצים לפתע הפכו למליונרים מתנשאים. (בפי בגין המפלג הראשון לרוויזיוניסטים, למח"ל, לליכוד.) ואז הם הפכו לפתע ל"איש השמן הרוכב על האיש הרזה", בדימוי של נתניהו.
לפתע אנחנו השתלטנו על קרקעות שלא בזכות ועלינו לשלם את "ערכן" ל"מדינה". המדינה מזוהה במקרה זה עם הממשלה. ולדעתו של נתניהו, המדינה מזוהה עם נתניהו. כלומר, ראש הממשלה הוא המדינה. עלינו לשלם את כפר על אדמתנו של עשרות מליוני שקלים.

רציתי לומר שהקרקעות שייכות לאזרחים ולא לממשלה. אדמות המדינה אינן של הממשלה לסחור בהן. הן של האזרחים. כדי למנוע כיהס, על הממשלה לווסת את חלוקת הקרקעות בצורה צודקת וכן לגבות עבורן מס מסויים. בשום אופן לא מחיר מפולפל ומפקע של מליונים. וכאמור, באשר לאדמות הקיבוצים הן שלהם כחוק – או שהמחיר כבר שולם עבורן, או שניקנו בעשרות שנים של הכשרה בזעה ובדם.
לא ציינתי זאת כדי למחות על אי הצדק (המשווע) אלא לקרוא תיגר על המערכת. להתנגד למצב זה שהאזרח נשדד על ידי המדינה (אגב, כמו גם במקרה הגז) נוצר יוקר מחייה. נוצר פער חברתי מפלג ומחולל שנאה בין חלקי העם  והמדינה באופן כללי הפכה ממקום שלפנים היה מקור גאווה, למקום שהוא מקור בושה.

 
יוסי נץ
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים