כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 





   

 
 
מונה:


שתיקת השירים - מאת: צפירה יונתן
שירים רבים נכתבו עם מלחמת 1967. שירי צהלות ניצחון וכיבוש.
חלקם של שירים אלה נמחק כלא היה.
מעין חרטה על הגאווה והיהירות
שבניצחון מדומה זה.
מי שנולד אחרי 1967 לא קנה שום דעת על תהליכי ההתנחלות שקרו מאוחר יותר, לכן כל שיר שהביא איתו מלים טובות יותר ומנחמות התקבל כמו שירה של נעמי שמר "לו יהי" שהושפע כנראה משירם של הביטלס let it be   ושירה היפה "כל שנה בסתיו גיורא" שנכתב לזכר בנם של רות ושלמה שוהם.
לעומת זאת מלחמת 1973אוקטובר  לא הולידה שירים שיביעו את הזעם והכאב על מלחמת מחדל זאת. והנה לאחר שנים פורץ השיר "ילדי חורף 73 " וזועק על החידלון והייאוש ועל ההבטחות לשלום שהופרו והומרו בלא כלום.
שירם של שמואל הספרי ואורי וידיסלבסקי: מושר ע"י להקת חיל חינוך
 
"הבטחתם יונה עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה."

 



ומה משמעותם של מלים. אמנם למלים יש כוח משלהם אבל אינן מביאות בהכרח לשינוי במעשים.
 
והנה הגענו למצב שמלים הופכות למעשים. וציבור שלם עוקר ממקומו הקבוע ומקים מחנות אוהלים ברחבי הארץ. תופעה יוצאת דופן שלא הייתה מעודה עם תקוות אין סופיות לשינוי משמעותי שיביא לרווחת השכבות הנאבקות על הקיום היומיומי 
(דברים אלה אני כותבת בשלהי שנת 2011 כאירוע רב משמעות שאני תולה בו תקוות רבות) 
אלא שהחשש שלי ששוב ישארו מילות הזעם ללא הד. מסתבר שהשירים הם כעלה נידף ברוח ואין עצה בפי.

 
 
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים