כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 





   
האם עלינו לחדש את הדיון בנושא חלופות שיוך הדירות?
[תוצאות]


 
 
מונה:


דף הבית >> 2014 web >> מבט שמאל >> יזכור >> אבי ברעם
   אבי ברעם  

   
נולד בקיבוץ שריד בעשרים וחמישה בפברואר 1937 לסוניה ויצחק ברנשטיין
אח לדינה ויהודית, נישא לאסתר, אב ליעל איילת עפרה והדס
אבי הסוער, הגועש, המעורה בכל, החי את חיינו בכל רמ"ח, ששלובים היו חייו בשדותינו אותם טיפח והצמיח, ובמשפחתו לה העניק אהבה ומסירות.
נפל ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, בשישה עשר באוקטובר 1973
בן שלושים ושש בנפלו















אבי, בן סוניה ויצחק (איז'ו), נולד ביום י"ד באדר תרצ"ז (25.2.1937) בקיבוץ שריד ולמד בבית הספר היסודי ובתיכון בקיבוץ, בקבוצת "עופר".
בנובמבר 1954 התגייס לצבא והוצב לחיל התותחנים. לאחר שהשלים סדרה של קורסים וסיים בהצלחה את קורס הקצינים שירת כמפקד-סוללה בפיקוד הצפון. בתקופת שירותו הסדיר השתתף בקרבות מבצע קדש. במאי 1957 שוחרר אבי מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל התותחנים. ביחידה זו השלים קורס מפקדי סוללות שדה וקורס מפקדי פלוגות והשתתף בקרבות מלחמת ששת הימים. מפקדיו מעידים עליו כי תבע מעצמו ומחייליו, בעקשנות וללא פשרות, לבצע את הנדרש מהם בשלמות ובדייקנות. עם זאת היה דואג דאגה אבהית לחייליו, מקפיד על זכויותיהם ושומר לבל יקופחו צורכיהם.
אבי היה מבכורי הדור השני של קיבוץ שריד, מושרש בחברה ופעיל בה. אהבתו הגדולה היתה נתונה לענף הפלחה אליו נקשר משחר נעוריו, בו עבד שנים רבות ואותו הכיר על מכלול בעיותיו. הוא יצא ללימודים בפקולטה לחקלאות ברחובות, בתוכנית אישית, שם עסק במחקר ובניסיונות בגידול חיטה. בתום לימודיו הרחיב את חוג פעילותו - ריכז את ועדת הפלחה האזורית וזכה לאהדת ציבור היוגבים באזור.
אבי הגיע לשילוב של יצירה, עבודה ומחקר. היה מונחה על ידי שאיפה בלתי פוסקת לשיפור ולייעול כדי להפיק מהקרקע את מירב היבול. בשיתוף פעולה עם חוקרים מרחובות פיתח זן של חימצה, שנתן לה את השם "יעל" כשם בתו הבכורה. זן זה נזרע באלפי דונמים בכל רחבי הארץ.
"שדה הוא דבר חי ודינמי, מעניין ומתפתח, אינו חוזר על עצמו. כל שנה אחרת מרעותה. כל שנה יש משהו המחייב גישה חדשה ומחשבה מקורית וחדשה", נהג אבי לומר.
"אבי של שדות", זו הכותרת שנתן איש משרד החקלאות כאשר כתב קווים לדמותו. היה שקוע רובו ככולו בפיתוח הענף - היה מוכן להרעיש קיבוץ ומוסדותיו ולנהל ויכוחים ומאבקים קולניים בשיחות הקיבוץ כדי להשיג כל מה שלהבנתו דרוש היה לשגשוגו. כאן לא היה מוכן להתפשר.

אבי לא היה רק איש של שדות, אלא גם איש משפחה. יחד עם אסתר, שבאה בעקבותיו לשריד, הקימו משפחה חמה ובית שבו גידלו את ארבע בנותיהם.
באחד ממכתביו הביתה העיד אבי על עצמו: "…החופש הזה הוא נפלא. אך יחד עם זאת אני מתחיל להתגעגע. קשה לי להיות בלעדיכן. אמנם יש לי חֶברָה נפלאה. כולם בחורים טובים וממש נעים לבלות איתם. אך אני, כפי הנראה, יצור משפחתי וקשה לי לבד…"
אבי, בן תומך בהוריו, בעל, אב, אח,  וחבר קיבוץ - כל זה התחיל והבשיל במשפחתו.

ואז במפתיע באה המלחמה הנוראה. אבי גויס ונשלח להלחם בחזית הסורית כקצין קישור ארטילרי בגדוד טנקים. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) נפגע בהפגזת אויב באזור הכפר ג'אבא ונהרג.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ שריד.
השאיר אחריו אשה, ארבע בנות, הורים ושתי אחיות.
לאחר נפילתו הועלה אבי לדרגת רב-סרן.
אחרי לכתו המשיך ברוך רטיג מהפקולטה לחקלאות ברחובות בפיתוח זני חימצה והעניק להם את השמות: אילת, עפרה והדס (שמות בנותיו של אבי). את הזן הדס מגדלים עד היום.
בקיבוץ הוציאו חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו.


לייבסיטי - בניית אתרים