כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 






   

 
 
מונה:


 

 ביקורת המסעדות
 של אתר שריד
  והפעם: "חמישילח" בבריכה

"אבל אני לא יכול לשים את הביצים על האש" לחש מחמלי תוך שהוא רוכן אלי שאיש לא ישמע. "אתה חייב" לחשתי לו בחזרה "אתה חייב לשים על האש משהו".


פורסם בתאריך: 12/8/10 


אירוח בבריכה (צילום ארכיון)

לא על הקלופס לבדו

אינני יודעת כיצד זיהתה אותי אותה חברת קבוץ ככותבת הטור לא על הקלופס לבדו, אבל רק עובדה היא שפתאום היא ניגשה אלי ובלי כל אזהרה מוקדמת ביקשה להישאר בעילום שם ואמרה, "למה שלא תכתבי ביקורת על חמישילח?" "כן" אמר שמולי'ק לוי שעמד לצידה של החברה הבלתי מזוהה בעוד הוא אוחז בידיו את ילדתה הקטנה "למה שלא תכתבי על חמישילח?"
"באמת למה?" שאלתי את עצמי אחרי ששמולי'ק והחברה הבלתי מזוהה פנו לדרכם.

חמישילח, או בשמו הקודם "גלים וגלגלים" או שמא זה היה "גלגולים וגלילים" או אולי "מגלגלים ועגילים", הוא האירוע המתרחש בכל ערב חמישי לצד הבריכה. מקורו של האירוע במחשבה טהורה לפיה ישמחו משפחות היישוב לשבת יחדיו ולאכול ארוחת ערב בצוותא. ואכן במהרה תפס האירוע נפח ומשפחות רבות מצאו את עצמן מסבות יחדיו על הדשא הנושק לבריכה.

וכך, ביום חמישי הראשון שלאחר הפגישה עם אותה חברה בלתי מזוהה, ארזנו את הטף, הצאן והמקנה אשר לנו ושמנו פעמינו לבריכת השחייה. כשהגענו הדשא כבר היה מלא. "שם יש מקום" הצביע בלהב מחמל נפשי על חלקת דשא מיותמת. מאוחר יותר התברר לנו מדוע נותרה פיסת הדשא פנויה. "הילד שלי הקיא שם" ציין בפני באיחור של חצי שעה חבר קבוץ שאחז בידיו פיתה ממנה הציצו שלושה שיפודי בשר כשהמקלות עדיין נעוצים בתוכם. "ראיתי" אמר לי מחמלי, כשמיהרתי להזהיר אותו מפני המפגע. "ראיתי ונתתי לילד שלנו להשתין על הסחי, ככה לפחות נשב על גועל נפש שאנחנו מכירים"

מחמלי שלח את זרועו השעירה, לקח את התיק שהבאנו איתנו והוציא מתוכו קופסת פלסטיק בודדה שבתוכה נחו מספר ביצים קשות כשהן מתפנקות בקן מאולתר של פרוסות עגבנייה והכריז בגאווה "הנה ארוחת ערב שלנו".
"הם מסתכלים עלינו" לחשתי אליו כעבור רגע בדאגה. "מה?" שאל מחמלי בפה מלא ביצה. "הם מסתכלים עלינו" לחשתי שוב, כשאני מדגישה כל מילה. מחמלי הרים את עיניו, מסביב היו כל העיניים נעוצות בנו ובקופסת הפלסטיק שבידיו. דומיה השתלטה על המקום, הילדים בבריכה עצרו ממשחקם, שיחות נפסקו באחת, אפילו רמי לופי שכבר עשה כמה דריכות על קצה המקפצה והתעתד לזנק אל המים, נשאר באוויר וחיכה. ואז שמעתי את זה, גס ואכזרי, כמו קולו של הילד שצעק :המלך הוא עירום", לחישה חזקה, שורקנית שנחתה על אוזני כמו פצצה "תראו אותם, אין להם בשר!"

אינני יודעת כיצד התפתחה תרבות האוכל בחמישילח, אבל יש להניח שהכול התחיל ממישהו אחד שבתום לב גמור הניח על המנגל סוג של בשר משופר. מרגע זה החל להתנהל על הרשת מרוץ מטורף של מי מטיל שם בשר יותר איכותי וכמה שיותר אם אפשר, לא עוד נקניקיות כלבו צנועות וכנף, אלא צלע לצד שיפוד, קציצות מעשה יד נושקות לטי בון משובח, אנטריקוט מתערסל עם פילה וחזיר לצד גדי שם ירבץ.
האם הופך לו חמישלח מאירוע עניו לשלוחה נוספת במרוץ אחרי סטטוס? תמהתי בליבי בעוד מחמלי חורך את ביצינו הקשות על המנגל.

שירות: כיד המוטה
שירותים: טוב, הם שלנו
הברקה: מי שהולך לשירותים בכלבו ורוחץ את הילדים במלתחה יכול לחסוך משמעותית בחשבון המים
טיפ: למי שאינו בקיא בהלכות מנגלים מומלץ להדיר משם את רגליו, או לחזק את הקשר עם אנשים מיומנים כמו שמולי'ק וניצן


"כשהגענו הדשא כבר היה מלא. "שם יש מקום" הצביע בלהב מחמל נפשי על חלקת דשא מיותמת. מאוחר יותר התברר לנו מדוע נותרה פיסת הדשא פנויה. "הילד שלי הקיא שם" ציין בפני באיחור של חצי שעה חבר קבוץ שאחז בידיו פיתה ממנה הציצו שלושה שיפודי בשר כשהמקלות עדיין נעוצים בתוכם."

 

  עוד בנושא: ביקורת מסעדות

  חיפושית בקפה

 • מסעדת אל סולטן בית זרזיר

 • סושי

 • ביסטרו לה פונטיין - פריז

 • המסעדה ההודית של בקינגהאם


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים