כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 






   

 
 
מונה:


 

 מה קורא?
 ביקורת ספרים
  בעריכת: דני נימרי

מזה זמן רב, שאני חולם לכתוב מדור קבוע, שיעסוק בביקורת ספרים. לא ביקורת מקצועית, מלומדת של מי שלמד ספרות באוניברסיטה, ושזה עיסוקו בחיי היומיום, אלא ביקורת קלה ושווה לכל נפש של מי שאוהב לקרוא, ולהמליץ לאחרים על ספרים שמצאו חן בעיניו.


פורסם בתאריך: 12/7/10 

"זהו קניוק במיטבו.
הוא כותב את מה שהוא חושב ואת מה שהוא הרגיש. בגיל שמונים, הוא כנראה אינו חושש כבר מ"מה יגידו" ואולי, למזלו הטוב, הוא גדל בתל אביב ולא בקיבוץ, ולכן הוא לא חשש מזה אף פעם"

והפעם: הספר תש"ח - מאת יורם קניוק

בדרך כלל, אני קורא את הספרים המכונים בסט סלרים, באיחור של שלוש ארבע שנים. רצה המקרה, ובביקורי האחרון בספריה הנהדרת שלנו, הציעה לי אחותי היקרה אילנה, את הספר תש"ח מאת יורם קניוק, שמככב כבר שבועות רבים בראש רשימת רבי המכר. לקחתי בשמחה, כי אהבתי מאוד גם את ספריו הקודמים.
אם כך, בספרו האחרון, תש"ח, חוזר קניוק לתקופת מלחמת העצמאות, כשהיה נער בן שבע עשרה וחצי – "ילד טוב תל אביב באמצע מרחץ דמים," שהתנדב והתגייס לשרת בפלמ"ח.

קניוק כותב את זיכרונותיו ממרחק של יותר משישים שנה, וחוזר ומדגיש לאורך כל הספר, שאינו סומך על הזיכרון שלו – "שאין בו אמת אחת ויחידה."
הוא מתאר בלי כחל ושרק, כפי שעשה זאת גם בספריו הקודמים ('חימו מלך ירושלים' ו'אדם בן כלב' למשל) את תחושותיו של האדם וכל מה שמתלווה אליהם, אך כאן, בעיקר באתרי קרבות בסביבות ירושלים הנצורה: רעב, צמא, מזל ומקריות, פחד, אכזריות, חוסר ארגון ותזזיתיות, זוועות, בלבול ונחישות. כל אלה מתערבבים זה בזה, בבלגן מוחלט במהלך כל הספר. וכמובן, כל הזמן, החברים הטובים שנפצעים ובעיקר נהרגים. באחד הרגעים המרגשים בספר הוא נזכר, שבקרב על הקסטל, טבע בחור בשם שמעון אלפסי את הביטוי: "הטוראים לסגת – המפקדים יחפו על הנסיגה." שבעת הטוראים אכן נסוגים, אך כמעט כל המפקדים שמחפים עליהם נהרגים.

כתיבתו של קניוק אינה מאפשרת מנוחה. משפט רודף משפט, תיאור רודף תיאור ורבים מהם נותנים לקורא "אגרוף בבטן". ועל אף שהספר מתאר כאמור, תקופה אחרת, הוא כתוב בלשון עכשווית מעודכנת וקריאה ביותר.
בין תיאורי הקרבות והבלגן השורר בהם, המחסור הנורא באוכל ובמים ובתנאי קיום מינימליים, ("נתנו לנו שני ספלים עם מים, אחד לשתייה ואחד לרחצה, יש כאלה שעשו בהם גם כביסה"...), מזכיר המחבר את בית הוריו המשכילים בתל אביב, שם הוא למד להקשיב למוזיקה קלאסית ולקרוא את שלונסקי וטשרניחובסקי.

למותר לציין, שלאורך כל הספר, מתאר המחבר את המלחמה כדבר איום נורא, וכזוועה הניחתת על כל הצדדים הנלחמים זה בזה וכמובן גם על האזרחים.
עם תום הקרבות ולאחר שיקום ממושך (הוא נפצע קשה מאוד ברגלו, שרק למזלו המקרי לגמרי, לא נקטעה.), מתנדב המחבר למשימה חדשה. הוא מתגייס לפל"ים ויוצא להביא מעפילים שהם "ניצולי השואה שרידי אדם", שהמפגש עימם משפיע עליו עמוקות.

נדגיש במיוחד: הספר הזה אינו מתאים לכל אחד. קניוק, כאמור למעלה, אינו בוחל בתיאורים פלסטיים של פציעות, של הרג ושל התעללות. מפעם לפעם צריך להניח את הספר בצד לקחת אוויר ולנוח קצת. אבל זהו קניוק במיטבו.
הוא כותב את מה שהוא חושב ואת מה שהוא הרגיש. בגיל שמונים, הוא כנראה אינו חושש כבר מ"מה יגידו" ואולי, למזלו הטוב, הוא גדל בתל אביב ולא בקיבוץ, ולכן הוא לא חשש מזה אף פעם.
בשתי מילים – מומלץ מאוד!

תש"ח – יורם קניוק – הוצאת ידיעות אחרונות - 190 עמ'.


 

"כתיבתו של קניוק אינה מאפשרת מנוחה. משפט רודף משפט, תיאור רודף תיאור ורבים מהם נותנים לקורא "אגרוף בבטן"





הסופר יורם קניוק




 • עוד בנושא: יורם קניוק בויקיפדיה

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page

לייבסיטי - בניית אתרים