כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 






   

 
 
מונה:


בקול רם!  

הטור של רם בן-יעקוב   
 

כמעט מאי 2009 (חלק ב')
(תאריך פרסום: 28.4.2009)

מחלון ביתו ברובע היפני בסאו פאולו, יכול היה ארטון גונרצקי לראות את השוק האוריינטלי הססגוני בכיכר פראסה דה ליברדאדה" .האזור המה כרגיל בשעת אחה"צ זו של יום ראשון, היום היחידי בשבוע בו השוק היה פתוח...

ארטון העיף מבט נוסף בכיכר בציפייה לא רצונית להבחין בחואן אנדידו אותו אמור היה הוא לפגוש הערב, ופנה חזרה
לשולחן המחשב בפינת החדר. בעודו ממתין לטלפון מחואן, מצא עצמו ארטון, נכנס לתיקיית האלבומים שלו במחשב, שהכילה כ-500 אלבומים של מוזיקה, אותם הוריד הוא
מהרשת בשנה האחרונה. לאחר דפדוף מהיר, הוא פתח את קובץ האלבום "פירמיד" של "הפרויקט של אלן פרסונס", והגביר את העוצמה, במערכת הרמקולים למחשב של
'קריאיטיב',אותה רכש זה מכבר. אחר כך עצם ארטון את עיניו ונתן למוזיקה לקחת אותו חזרה 30 שנה, לקיץ שלא נגמר בקיבוץ, ולחברו משם שהתקשר לפתע לפני שבוע וביקש
עזרה. הפלאפון שהיה מונח על שולחן המחשב החל לפתע לטייל על גבי לוח העץ השחור, עקב הרטט, וארטון שלא היה מסוגל לשמוע את צלצולו בגלל המוזיקה, אסף אותו אל בידו
הימנית, בעוד השמאלית נשלחה להנמיך את קולין בלאנסטון שבדיוק שר את "...כשימי חייו הם כלום מלבד גרגירי חול, אשר נופלים מבעד ידייך הפתוחות ונעלמים על פני האדמה"
 מילים שהרטיטו אותו למרות הזמן שחלף.. על צג הפלאפון הופיע שמו של חואן, וארטון השתיק את המוזיקה לחלוטין ואמר "הלו חואן, חיכיתי לך". חואן מצידו השני של הקו לא
השיב לכמה שניות, אך לבסוף כחכך בגרונו ואמר: "קח את הקו הירוק במטרו, בתחנת 'אנה רוזה' תחליף לקו הכחול ותסע עד פרדה אינגלסה, יש שם מין דוכן עיתונים שבחזיתו
יש שולחן עם כמה כסאות, חכה לי שם, ותשתדל להגיע לבד". ארטון עוד ניסה לשאול אותו לגבי לוחות הזמנים, אבל חואן כבר ניתק, וממילא הבין ארטון שהוא צריך לצאת ברגע זה. העסקה שאולי תחתם היום הייתה משמעותית מדי, מכדי שארטון יעכב אותו בשאלות מיותרות.

 

"תשמע רוני, הולכים לסגור את המחלקה שלנו". רוני הביט בו לרגע במבט אטום,
אך מיד התחיל לצחוק

 רן ישב בכורסא האהובה עליו בבית וגם היחידה, ובהה בשידור חוזר של הסרט רקוויאם לחלום שהוקרן בטלוויזיה. השחקנית אלן ברנסטיין שהפסידה לתדהמת כולם את האוסקר לג'וליה רוברטס, שוב ניסתה ללבוש את השמלה האדומה, ושוב כמעט הצליחה, כאשר נשמעו נקישות בדלת. רן שהיה שקוע במהלך העניינים בסרט, ענה ב"מה? כנס כבר"! הדלת נפתחה, ורן הסתובב לכיוונה בכדי לצעוק לרוני שלא ישכח לחלוץ את הנעליים בכניסה, כי הוא שטף ריצפה היום, כאשר ראה את חניתה השכנה עומדת בפתח עם פנים של "רק עברתי להגיד שלום", שבקושי הסתירו משהו אחר לגמרי. "הי" אמר רן בטון שהשתדל לצאת לבבי, אבל יצא מאד לא. "ביי"! אמרה חניתה, ונעלמה בלי לסגור את הדלת. רן חשב שהיא נעלבה מקרירותו, אבל עד כדי כך שהיא לא סוגרת את הדלת? אבל מיד התברר שרוני כבר הגיע, ובכלל ייתכן שה"ביי" מפיה, היה בעקבות בואו של רוני. "אני לחלוטין לא מפריע" אמר רוני בקול שניסה לחכות את קולה של חניתה, תוך כדי כך שהוא טורק אחריו את הדלת, ונכנס כשעל נעלי הבית הנצחיות שלו שכבת בוץ שהגביה אותו בעוד שני ס"מ לפחות. רן רצה לצעוק עליו, אבל זה כבר היה מאוחר מדי ורוני נחת על הכסא שהיה בפינת החדר, לאחר שהזיז מעליו ערמה של תקליטורים ישנים.

  

לאחר כמה רגעים של שקט, שהופרע רק ע"י צלילי האלבום "מאחורי הצלילים" של מתי כספי ושלמה גרוניך, צילצל לפתע הטלפון. רן הסתכל על השעון שעל שומר המסך במחשב, ואח"כ על רוני, שמצידו משך בכתפיו ואמר "זו בטח חניתה",ופנה להרים את השפופרת.

אילוסטרציה: אלי טויסטר

"אז על מה אנחנו עומדים לדבר הערב, שהלא כה מוקדם שזמננו ממש בידנו". פתח רוני מבלי שהתבקש.
"קפה"? שאל רן משתדל להבליג על הציניות שהתנגנה לה בדבריו של רוני. "ויש גם בירה". רוני הסכים לקפה, אבל רק בתנאי שהוא מגורען, ורן קם להכין לשניהם. "הי! זה...נו, איך קוראים לסרט הזה"? "שדן ברזל כתב עליו שהוא-הסרט הגאוני, המושלם, הרציני, החכם, המטריד, המרגש, המפחיד, המייאש, המצחיק, המוזר, המעיק והנהדר הזה ?" רן חזר עם שני ספלי הנס קפה ומיד שב למטבחון להביא עוגיות."כן זה הסרט הזה. רקוויאם לחלום" הוא אמר בשקט, וכיבה את הטלוויזיה. "תשמע רוני, הולכים לסגור את המחלקה שלנו". רוני הביט בו לרגע במבט אטום, אך מיד התחיל לצחוק."את הפלקס? השתגעת? מה, אנחנו פרי גליל, או עוף העמק? בחייך רן, שתית עוד משהו קודם חוץ מהנס קפה"? רן הביט בו רגע בחיוך מפויס ואמר, "תביא סיגריה"! "אבל הפסקת לעשן", אמר רוני, אבל חיוכו של רן הפך למבע מריר, ורוני שלף עבורו סיגרית נובלס מקופסתו המקומטת, ואחת גם לעצמו. "אז אתה חושב שזה באמת הולך לקראת זה"? הקשה רוני. "כן"- ענה רן- "אין שום דרך אחרת. אין מספיק הזמנות, המחסנים מלאים, והמכונות עומדות". "טוב, אבל את כל זה יכולת לומר לי בטלפון, ואז אולי במקומי, הייתה יושבת כאן חניתה, ואולי סוף סוף הייתם קצת מתקדמים לאן שהו עם העניין הזה בניכם", אמר רוני. "עזוב אותך", מילמל רן, "אין עניין והכל בסדר". רוני לא ממש האמין לחברו, אבל לא אמר דבר.
רן לקח שאיפה ארוכה מהנובלס שכהרגלה התקדמה בקצב איטי להחריד לכיוון הפילטר, וכיבה אותה במאפרה בצורת צמיג שרוני פילח בשבילו פעם מהמוסך בגבת, שכמו תמיד הייתה מצוחצחת למשעי, עד כדי כך שלרן לא היה נעים לכבות בה את הסיגריה.אחר כך נשף את העשן מראותיו ואמר: "זה רציני רוני, אני מרגיש את זה אפילו שלא אומרים דברים מפורשים. ועכשיו גם ביטלו את ארוחות הבוקר ואת השי לפסח כבר לא קיבלנו.."."אלו מהלכים הגיוניים לגמרי של מפעל שמנסה לחסוך" התפרץ רוני לדבריו. "נכון, אבל מה השלב הבא? שאלת את עצמך"? השיב לו רן בתוכחה. רוני שתק, ולא ידע מה לומר. לאחר כמה רגעים של שקט, שהופרע רק ע"י צלילי האלבום "מאחורי הצלילים" של מתי כספי ושלמה גרוניך, צילצל לפתע הטלפון. רן הסתכל על השעון שעל שומר המסך במחשב, ואח"כ על רוני, שמצידו משך בכתפיו ואמר "זו בטח חניתה",ופנה להרים את השפופרת. "הלו"! רן? קה פסו יא טמבל?! זה ארטון"! רן ההמום הצליח רק לומר "אה"? לפני שארטון התחיל לעדכן אותו על הפגישה עם חואן ותוצאותיה. לאחר כעשר דקות בהן רן בעיקר ענה ב"כן ולא" ועוד כל מיני מילים קצרות שכאלה, סגר הוא את הטלפון פנה לרוני והתחיל לצחוק. רוני, שלא הבין מה קרה, דחק ברן לספר לו מי זה היה, אבל לרן היה קשה להירגע. לאחר שרוני כבר התחיל להתעצבן, נרגע קצת רן ואמר, "ניצלנו"! "על מה אתה מדבר בן אדם"? שאל רוני. "זה היה ארטון גונרצקי" אמר רן מתנשף "זה שהיה חבר שלי מחברת הנוער של הדרום אמריקאים, הוא סגר עכשיו עיסקה של שני מיליון יורו עם חברת הרכבות של ברזיל"! "מה?
איזו עיסקה? ומה פתאום הוא מתקשר אלייך" נדהם רוני. רן שכבר נרגע כמעט לגמרי מהצחוק, אבל עוד היה נרגש מאד, סיפר לרוני על אותה פעם בה הוא התקשר עם ארטון, תחילה דרך הפייסבוק, ואח"כ גם בטלפון, ושבשיחה הוא סיפר לו על המצב במפעל. ועל איך שארטון אמר שהוא מכיר מישהו בברזיל שאולי יוכל לעזור, מישהו שחייב לו, כפי שארטון הגדיר זאת. והנה עכשיו, ולאחר שרן כבר שוחח למפרע עם מנהל מכירות חו"ל של המפעל, נחתמה העיסקה, והמפעל יקבל זריקת מרץ חדשה, עם אופציות לעוד מכירות רבות בברזיל, דרך אותו חואן. רוני עוד ניסה לשאול שאלות כאלה ואחרות, אבל רן אמר לו שמחר הם ידברו על הכל, ושבנתיים ישמור את הפה שלו סגור. רוני פנה ללכת, ולפני צאתו הסתובב לרן ואמר, "אתה גדול בן אדם! וסליחה שמילאתי לך את החדר בבוץ". חצי שעה אחר כך, בעוד רן רחוק מאד משנת הלילה, ולאחר שאת "מאחורי הצלילים" החליף האלבום "החומה" של הפינק פלויד, נכנסה לפתע חניתה לחדרו, מבלי לנקוש בדלת.
 
 
 לפרק א' בסיפור לחץ כאן

 

 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page

לייבסיטי - בניית אתרים