כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 





   

 
 
מונה:


דף הבית >> ארכיון 2012 >> בשנות ילדותנו מאת: רם בן-יעקוב
בשנות ילדותנו מאת: רם בן יעקוב                                     
 
בשנות ילדותנו, היה לי חבר (שהוא חבר עד היום) ושמו אמוץ קרוגלייק. כשהיינו בכיתה ב [1972] אביו ואמו החליטו מסיבה שעוד לא התבררה לי עד היום, לעזוב את הקיבוץ ולרדת הכי רחוק שאפשר, לאילת לא פחות! מאז, בכל שנה בערב פסח הם היו מתייצבים בהרכב מלא לסדר, והאב עמירם ז"ל, היה ממשיך מסורת שהחלה עוד לפני עזיבתם, והיה עולה לשיר את : "ומשה היכה על סלע.." בקולו האימתני הוא היה מרעיד את קירות אולם הספורט שהיה מלא עד אפס מקום במאות מסובים מהקיבוץ ומבחוץ.

 
חלפו עברו השנים, הורי אמו של חברי- רותי קרוגלייק- ליזה ודוליו כפרי נפטרו, ואמוץ ומשפחתו כבר לא היו מגיעים כמו פעם, אנחנו מן הסתם גדלנו ולנסוע לאילת בתיכון, היה הרבה יותר מרגש מאשר לחכות שהוא יגיע לשריד, חלפו עוד שנים, גם עמירם הלך לעולמו ואחריו בת המשפחה היחידה שנשארה בשריד, צילקה-כפרי- אביבי נפטרה ממחלה קשה.
 
עד היום אם כן מתחבר לי חג זה לאותם חופשות פסח (שהיו מתחילות למחרת הסדר כמדומני, ולא שבוע קודם כמו היום) בו אמוץ ומשפחתו היו מגיעים, ועמירם היה עולה לשיר. זאת אולי הייתה הסיבה העיקרית בגללה הסכמתי ללוות את גלעד מי עולם שנכנס לנעליו הגדולות של עמירם, ושר את "ומשה היכה על סלע". הסיבה ההתחלתית שבכלל פנו אלי, הייתה כי ניגנתי בדרבוקה הגדולה של רביב יתום (מההרחבה) בפורים, ומישהו גם נזכר שפעם תופפתי (כמה פעם? לפני בטח יותר מ-25 שנה...).
 
אבל את הסרטון של השיר הזה עוד לא החלטתי אם להעלות או לא, ולכן בנתיים תוכלו לראות את "חד גדיא" שאיכשהו בשנים האחרונות אנו-המשפחה- מופיעים בו פעם אחר פעם ובשמחה גדולה. השנה הקאסט היה כזה:
אנוכי - אבא
רעי - גדי
חתול וכלב - בניו של גור הילדסהיים.
מקל - ענת חרמוני בהופעת בכורה.
אש - נויה שלי.
מים - נועה לוי אחת הוותיקות.
שור - יהלי חרמוני גם כן בהופעת בכורה.
טבח - שמוליק לוי האחד והיחיד.
מלאך - עופר חרמוני חותם את הופעת הבכורה של משפחת חרמוני
בשירה על יד הפסנתר- ניר הילדסהיים ורפי פרסאי.
 
את הפקת החג לקחה על עצמה עידית הילדסהיים (עכשיו הבנתם בטח למה ניר שר את החד גדיא...) והיו שותפים נוספים שגרמו לחג הזה להתנהל כמו שאנחנו רגילים כל שנה. ההבדל היחידי מבחינתי היה, שהשנה הכוריאוגרפית הקבועה של החד גדיא- נירית שחר- לא הייתה, ולכן לקחתי על עצמי גם את עניין הפקת הריקוד, שזה אמר בעיקר למצוא אנשים/ילדים שגם מוכנים להופיע אבל בעיקר נמצאים כאן בסדר.
 
(הכוריאוגרפיה לא השתנתה שנים...) לשם כך, נשלח אלי קובץ ובו רשימת האנשים שנרשמו לסדר, והופתעתי מאד לראות שמדובר בסך הכל בכ- 214 איש כולל חברים, אורחים וילדים! האם הדור הולך ופוחת? איני סבור כך, פשוט כחלק מהשינוי במרקם החברתי עם השינוי באורחות החיים החלו המשפחות לעשות את הסדר כפי שנהוג בכלל ישראל עמנו, ואז או שהן מארחות או שהן מתארחות. אסור אבל לשכוח את הפלוס הגדול בסדר של הקיבוץ מבחינה לוגיסטית, ראשית כאורחים, אין אתם צריכים לנסוע לשום מקום רחוק או קרוב, ואחר כך ב 23:00 כשבטן מלאה בכרפס, והראש אינו צלול כיין... אינכם צריכים להתחיל לנסוע חזרה מנומנמים מאד, ובל נשכח את הפקקים בדרך לדודה בגבעת אולגה, ואת הילדים שנרדמו בדרך חזרה כבר בצומת פיירדיס וצריך לסחוב למיטות...
 
שנית, כמארחים אינכם צריכים "לחסל" אחרי הסדר, לשטוף טונה כלים ולהריץ 3 מכונות כביסה רק על המפות שהוחתמו מהיין שנשפך לאחיין מצד האמא שחזר לפני שבוע מהודו/ניו-יורק/תאילנד ועוד לא סגור על עצמו. בקיצור יש גם פלוסים, וחוץ מזה את האווירה של פסח בקיבוץ לא תמצאו בשום מקום אחר לטוב ולרע. בטח שלא את תחרות "אחד מי יודע" בהנהגת רוחל'ה בן יוסף, שבה זכה בפעם השנייה ברציפות שולחן מס. 4 (ארבע אמהות!) שבסיבוב האחרון עלה ראש המשפחה על השולחן ושרק כמו שהיינו שורקים פעם באוזן של זה שהיה מוציא את הסרב בקבוצת המעפיל בכדור עף... פרטים אצל רוחל'ה.
 
ומה עכשיו? עכשיו מגיע יום העצמאות, ויש אומרים שלא תהיינה כתובות אש השנה כי זה לא תקני ומסוכן (זוכרים שבתהלוכת הלפידים בפסח בשנות ה-70 היינו הולכים עם אשכרה לפידים?) וזה גם מתקשר לאירוע המצער של סוף חגיגת הפורים ששמה סוף לעת עתה (ולהמון זמן כנראה) למסיבות ב"נגרייה" , ובכלל שהמודעות לתקינה ורישיון הפעלת עסק תופס כאן תאוצה, ושממש במיקרה הייתה כאן לפני שבוע ביקורת של מכון התקנים על מתקני המשחקים שלנו, שאגב המהנדס הבודק הוא חבר שלי, אחרת לא היה לי מושג שהם באים, ולשמחתי לא הוגדר לו לבדוק את המתקן הקטן על יד הקרוסלה מעל הבריכה... אבל את ספינת השלום הוא כן בדק ואתם מוזמנים להתחיל להיפרד ממנה...
 
אך נסיים ב"מעז ייצא מתוק" והכוונה היא, שהגיצייה חוזרת לפעול בעקבות סגירת הנגרייה! אלה אכן בשורות מצויינות ואני מקווה ששם הכל יסתדר מבחינת השכנים, התקנים, הבטיחות והאווירה, לפחות מבחינת המוזיקה של ערב הפתיחה הראשון "יום שישי ה-13" באפריל (גם כן תאריך...) איני דואג כי על עמדת הDJ יעמוד האחד והיחיד שהוא גם הגדול מכולם: ראובן-רובליק- לב!! אז תבואו. ועל פתיחת הבריכה עוד שבועיים וחצי נדבר בפעם אחרת.
 
להתראות
 

 

Bookmark and Share
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים