כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 





   

 
 
מונה:



 
הפצועים עדיין שותקים - צפירה יונתן
 

אחד- אחד הם מתחילים לצאת לרחוב. על
ידם- הכלב, החברה, או האם הדוחפת כסא גלגלים.
הם ראו את הנורא מכל- ונשארו בחיים.
בזכות פגיעתם, נחלצו מהזוועה בתחילתה או
בהמשך. גופם המעוות, משמש מקור של קינאה
לאלה שאיבדו הכול. מוקפים מבטי רחמים אשר,
הופכים במשך הזמן לחוסר סבלנות, על הטורח שהם
גורמים בעצם נוכחותם.

אפשר לשעשע אותם או להצטלם בחברתם, אפשר
לתרום כספים- כופר של שתיקה. ואני קופצת את
אגרופי- מדוע הם שותקים?
כולנו מתנסים בהצגת גבורה, גבורה שלאחר מעשה,
גבורה שאין בה תועלת והיא באה להשתיק את
מצפונם של האשמים באמת, המשיקים כוסיות
בסתר ובגלוי, לכבוד ניצחונם הפרטי במעמקי
הבונקר.......
ליבם לב של אבן, והפה מלא מילים של שקר ורהב,
והפצועים עדיין שותקים.

כל יום מתקרב את התקווה לשלום. אמיתות- שלא
העזו להגיד בקול- צצות בזהירות בין השורות
והמסך , לעומתן- עדרי הצבועים והניצים שלא
יותר על טרפם. לעזרתם באות המילים הגדולות
ומנסות לכבות את הניצוצות, ולחנוק את
האימהות שילדו את בניהן לחיים. באים השירים
המתחסדים- המבכים את המתים. כדי להכין
אותנו למלחמה הבאה.

אבל הפצועים שראו את המוות ורואים את בואו
של השלום- עדיין שותקים. הם שותקים-
כשנוסעות שיירות בימי "חג ומועד" להחליק על
שבילים אדומים בחרמון. הם שותקים, כשעיניהם
הכבויות רואות מעשים המביאים לשורה.

תנו להם כוח לזעוק את האמת הנוראה של המלחמה

(נכתב אחרי מלחמת יום כיפור אוקטובר- 73)


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים