כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 






   

 
 
מונה:


  
 יהודה רמות ז"ל
 נולד בתאריך:  11/10/1919  
 נפטר בתאריך: 8/10/2010
  
דברים לזכרו: שלומית בירק
 
 
אנחנו נפרדים ממך היום אבא, סבא, רב-סבא יהודה.
יהודה ר', יהודה ליאו רובינפלד היה שמך מהבית, רובצ'י היה כינוי ושם חיבה שבו פנו אליך אמך ואחותך לאה, ומלכה וחברים קרובים.
 
ג'ינג'י קראו לך חבריך מקיבוץ ה' כי היית ג'ינג'י בצבע וג'ינג'י באופי.
אחרי מותם של הוריך החלטת עם עמי וגיורא לשנות את שם המשפחה לרמות. ה"ריש" היה חייב להישאר, כי אתה תמיד תישאר יהודה ר'.
היית איש יפה, זקוף-קומה, בהיר שיער עם עיניים כחולות בהירות ומאירות, שתמיד היה בהן שביב של שמחה וזיק של שובבות.
מופנם היית וסגור, לא הרבית לדבר ולשתף אחרים במחשבותיך ורגשותיך, ולא שמענו ממך כמעט כלום על משפחתך וילדותך.

הקפדת לבקר בקביעות אצל הוריך כשהיו בחיים, ואצל לאה – אחותך עד סוף ימיה. איש של מעשים היית ולא של דיבורים.
גדלת בברלין מגיל 5 בערך, היית בתנועת נוער ציונית חלוצית – מכבי הצעיר. עלית לארץ לבדך ב-1936 כנער בן 17 עם עליית הנוער, והצטרפת לחברת הנוער בקיבוץ גן-שמואל. שם למדת עברית והשלמת לימודים.
בסיום תקופת הלימודים הגעת להכשרה בפתח-תקווה, שם התגבשה קבוצת ההשלמה קיבוץ ארץ ישראל ה'.

עבדתם קשה בפרדסי פתח-תקווה, התנאים היו קשים, אוכל היה רק מעט, אבל הייתה הרבה שמחה. שם גם פגשת שוב את מלכה שהגיעה לארץ לפניך. ביולי 1941 הגעת עם חבריך לשריד – להשלמה. כאן קבעת ובנית את ביתך ומשפחתך יחד עם מלכה.
גרתם בצריף קטן – ליפט, והייתם שמחים ומאושרים בחלקכם. הקבוצה שלכם – השלמת קיבוץ ה' הייתה מלוכדת, הייתה ביניכם חברות חזקה והרבה שיתוף ועזרה הדדית. נהגתם להתאסף ולחגוג אירועים וגם סתם ככה, ואתה עם מלכה אהבתם לארח בביתכם בכל הזדמנות את החברים והשכנים.

הקיבוץ היה בדמך ובנשמתך, והיווה את מרכז חייך. האמנת בכל לבך באידיאולוגיה ובעקרונות שעליהם היה הקיבוץ מושתת, ונאבקת לקיימם ולשמור עליהם כל זמן שיכולת להשפיע.
לאורך השנים מלאת תפקידים שונים בתחומי המשק והחברה. היית סדרן עבודה, מזכיר המוסד החינוכי, מרכז משק, מזכיר הקיבוץ, פעיל במח' הכלכלה של הקבה"א והדרכת קיבוצים צעירים.
בסוף שנות ה-70 היית המזכיר של המפעלים האזוריים.
אהבת את הקיבוץ והיית גאה בכל השג, בכל הצלחה, בכל תחומי החיים. המעורבות שלך בחיי הקיבוץ הייתה טוטלית. העבודה הייתה ערך עליון בעיניך – כל עבודה היא מכובדת אמרת, העבודה לפני הכל.

עבדת בחקלאות – בגן הירק ובלול, אח"כ גם בתעשייה. לקחת חלק בכל גיוס – לילות חציר, עישוב כותנה, קטיף במטע ובפרדס.
המשכת לעבוד עד שנות חייך האחרונות – בהנהלת החשבונות ובסוף במחלקת ה-DIY של המפעל. העיקר שזו תהיה עבודה נחוצה. כאן המקום להודות לצוות, ובעיקר לסוזנה ולמיכל שעודדו אותך, ליוו אותך ויצרו עבורך את התנאים שאפשרו לך להמשיך לעבוד.
היית מגיע עם הקלנועית יום-יום בקביעות ובעקשנות, ועושה את העבודה שניתנה לך באותה דייקנות שאפיינה אותך.

והיו החגים – במיוחד ביום העצמאות ופורים וחגי הקיבוץ, הובלת בגאון את הרונדו הגדול. התזמורת מנגנת, ואתה עם המטאטא מעל הראש מוביל את כל הציבור, מבוגרים, נוער וילדים ברונדו סוער – מניף את המקל כמנצח על תזמורת וכולם אחריך זוגות זוגות – מתפצלים וחוזרים, ואח"כ רביעיות רביעיות, שמיניות שמיניות – קדימה ואחורה בשורות ארוכות שהופכות למעגלים של הורה סוערת.
ואז במרכז המעגל כשההתלהבות בעיצומה, אתה רוקד את הקוזצ'וק המפורסם שלך, בקלילות מניף ידיים ורגליים, וכל הציבור עומד מסביבך, מוחא כפיים ומעודד. אלו היו רגעים מאושרים בשבילך.

היית פדנט – יקה, קפדן ודייקן – וקצת נוקשה.
ההופעה החיצונית תמיד מתוקתקת – שלא יהיה כתם או קמט בחולצה ושלא יחסר כפתור. תמיד מגולח למשעי ומסורק.
כשמשהו התקלקל בבית – היית צריך לטפל בזה מיד – לא לדחות.
כלי העבודה שלך היו מסודרים בארון – כל כלי ומקומו המסומן. קופסאות קטנות עם מסמרים, ברגים, דיבלים וכד' מכל הסוגים היו תמיד בנמצא לכל צורך.
להגיע בזמן – זה אומר שאיחרנו – לכן תמיד היה צריך להקדים. מאיתנו – ילדיך ציפית שנהיה בסדר, שלא נעשה פאשלות ושנצליח.
התגאית בכל הישג של ילדיך ונכדיך, וכל הצלחה עשתה אותך מאושר. הבית והמשפחה היו בשבילך מקור לשמחה ולגאווה, והאירועים המשפחתיים היו תמיד חגיגה גדולה.

אני בטוחה שהיית מאוד גאה לראות אותנו עכשיו כאן, כולנו יחד, ילדיך, נכדיך וניניך עומדים סביבך.
קשות ועצובות היו שנות חייך האחרונות, חברים הלכו ונעלמו מהנוף, ומאז שמלכה הלכה מאיתנו, לא מצאת מרגוע לנפשך ומאנת להתנחם עם היש שנשאר. כ-65 שנים הייתם יחד. הגעגועים אליה והבדידות שחשת בלעדיה היו קשים מנשוא עבורך.
שביב השמחה וזיק השובבות בעיניים הכחולות הבהירות כבר לא הבריק, ועננה של עצב וצער עטפה אותך.
גם אובדן העצמאות המלאה והצורך לקבל עזרה העכירו את רוחך.
לאט לאט הפסקת לגלות עניין במה שקורה מסביבך, בקיבוץ ובארץ, ורק הבילוי בחברת המשפחה והביקורים של הנכדים והנינים הצליחו עוד לגרום לך לשמוח ולחייך.

יהודה ר' – אנחנו נזכור את האיש השמח שהיית – את ריקודי הקוזצ'וק.
מחר תהיה בן 91. מעגל חייך נסגר בדיוק בזמן הנכון כמו שרצית. הגיע הזמן לנוח. כאן בין רגבי האדמה של הקיבוץ שכל-כך אהבת, ליד מלכה שאליה כל-כך התגעגעת, כאן תמצא את השלווה.
נוח בשלום, באהבה מכולנו.

בסיום אני רוצה להודות בשם כל המשפחה לצוות בית הבריאות כולו על הטיפול המסור והמקצועי, על היחס האנושי, על האכפתיות, האהבה והכבוד שנתתם לאבא שלנו.
אפשרתם לו לסיים את חייו בסביבה ובאווירה נוחה ונעימה, ללא סבל ובעיקר בכבוד.
ואנחנו חשנו וידענו שהוא בידיים טובות ונאמנות.
תבואו על הברכה על העבודה הקשה והקדושה שאתם עושים יום-יום.
תודה רבה מכל הלב. 
 
    

  
 

 
 

לייבסיטי - בניית אתרים