|
ליחיאל ביום מותו:
יפה ירקוני שרה: "נשירה שיר, איזו ארץ יפה נהלך לאורכה,
מסיני עד גולן נהלך לרוחבה, מירדן ועד ים".
יחיאל – רק לפני שבוע נפגשנו, וזאת הייתה הפעם הראשונה
שלא שאלת אותי מתי נצא לטיול.
היינו חבורה שכזאת, אוהבים לטייל בארץ, עלי, טובה,
טרודה, אפא, איתמר, חוה ומרים תבדלנה לחיים ארוכים.
אהבנו לטייל בארץ ועכשיו אתה יחיאל, מצטרף
לחברה שאינם ואנחנו נשארים כאן להעלאת זיכרונות.
קרוב לארבעים שנה טיילנו ביחד בחוג לידיעת הארץ ובטיולי ותיקים של הקיבוץ. איך יחיאל ארזת את הגאזיה והקומקום בתוך שק קשור בחבלים, עד שעלי שכלל את הציוד ובנה ארגז. איך דאגת תמיד לשתייה חמה: מרק, קפה, תה ולקינוח – חלבה. ומי רעב, יש עוד סנדוויצ'ים.ואתה כזה גבוה, חזק. תמיד עוזר וסוחב. הגב? יהיה בסדר. העיקר שהרגליים תסחובנה.
אנחנו פספסנו עוד טיול אחד ביחד, שכל כך רצית,
ועכשיו אתה יוצא לטיול האחרון.
הנאמנות שלך תמיד ריגשה אותי. אהבנו אותך, תחסר לנו.
תנחומינו לחנה, מיכל, עירית, עוזי, דידי, הנכדים והנינים ולכל החברים.
|
|
