|
בכל פעם שאחד משחקני קבוצתם האהובה קופץ להנחית הם מרימים את רגלם כאילו הם הם המנחיתים… יוסף את רגל ימין ודודיו את רגל שמאל… שפיצן לידם, מתוח מאוד וחיוור מהתרגשות מחלק ציונים לשחקנים. מאחורי שלושתם עומד מנדל דרורי, הסיגריה הנצחית שמוטה בין שפתיו…
מפעם מפעם הוא מדליק סיגריה חדשה בבדל של קודמתה
ובפינה, עמוס ציפור, מקל עבה בידו ולרגליו נעלי עבודה - בלי גרבים - כששרוכיהן פרומים. בצעקות רמות מחלק עמוס הוראות לשחקנים, ומכנה אותם בשמות גנאי שונים ומשונים כשאינם מצליחים.
ולפני כולם, גד ברק. על ברכיו יושב בנו רון - מתאמץ לא ליפול.
גד, מתוח ביותר, הוא האוהד מספר אחד של הקבוצה. חי ונושם את המשחק יותר מכולם. הוא צועק על כולם. על שחקני הקבוצה היריבה, על השחקנים שלנו וכמובן על זמבו. ומכיוון שאין קללות אמיתיות בעברית, הוא מקלל רק בשתי שפות - בערבית וברוסית…
בצד הצפוני של האולם מסתכלים דוליו כפרי ויעקב (קוליק) נימרי בדאגה ובעצבנות בשעוניהם. השעה היא שש ועשרים ובשעה שש וחצי בדיוק הם חייבים ללכת לאכול ארוחת ערב. היום יש דג כבוש בשמנת, שאסור להחמיץ בשום אופן. מפעם לפעם עוצר זמבו את המשחק ומורה לקהל הצופים הנרגש לזוז לאחור. כולם כאחד משלחים לעברו קריאות בוז, מנסים לזוז, אך לא מצליחים מחמת הצפיפות.
ככל שמתקדם המשחק גואה המתח באולם, עד שכמעט ניתן לחתוך את האוויר בסכין…
בשש וחצי בדיוק עוזבים - דוליו בארשת חשיבות וקוליק כשחיוך סלחני על פניו ועולים לחדר האוכל.
אבל אנחנו כאמור מתרכזים בצידו הדרומי-מזרחי של האולם. כאן המתח מרקיע לשיאים חדשים.
התוצאה עתה היא 2:2 במערכות ו- 12:12 במערכה החמישית. לאחר פסק זמן אחרון מתחדש המשחק ואורי פרידמן קופץ להנחית…
זמבו שורק ופוסק על נקודה לעין החורש…
|
בטעינה...