כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 






   
   
       מרוץ האביב שריד 2017
 
 
 
מונה:


דף הבית >> אודות שריד >> » סידרת כתבות על תולדות שריד >> להיות או לא להיות – זו השאלה!
 

 להיות או לא להיות 
 זו השאלה!
 
  כתבה נוספת בסידרה, מאת: דני נימרי

 

פורסם בתאריך 25/9/2012  |  מאת: דני נימרי    |  צילומים: יוסף דרנגר ז"ל
 

 

והפעם - על חדר האוכל שלנו בין השנים 1944 – 1926.
שאלת קיומו של חדר האוכל, איך, כמה, למי ולמה, ממשיכה להעסיק אותנו מפעם לפעם, גם בימים חמימים אלה של ראשית הסתיו – שנת 2012.
 
בחיטוטי הבלתי נלאים בארכיון שלנו, התקשיתי במקצת, במציאת חומר כתוב מהימים שלא ישובו עוד, אודות חדר האוכל והמטבח. אני בטוח שכתבו הרבה מאוד. ייתכן שפשוט צריך לנבור עוד הרבה יותר בעלוני "בשריד" ישנים ובפרוטוקולים של אספות קיבוץ מאותם ימים ולדוג מהם כתבות, מספרים והלכי רוח. אך מכיוון שהתעצלתי קצת הפעם, עשיתי לעצמי חיים קלים, ואני מביא בתחילה שני קטעים שנלקחו מהספר – "שריד - עשרים וחמש שנים לקיומה." 
 
המטבח הראשון. [כתבה – טובה ציפור. השנה - 1926].
"...ארבעה חברים עלינו לגבעת כניפס ואני הייתי החברה היחידה ביניהם ותפקידי היה לנהל את המטבח. רק שני חדרים מוכנים היו בצריף הראשון ואחד מהם שימש מטבח וחדר אוכל כאחד. תקרה לא היתה לחדר הזה ובין חרכי הקירות אפשר היה לעקוב אחרי כל הנעשה בחוץ. גם רצפה לא היתה, אך כשטייחתי לכבוד שבת את הקרקע, היה נדמה לי שחדר אוכל יפה יותר אין בכל ארץ ישראל. התפריט העיקרי באותם זמנים היה מורכב מבצל מטוגן בשמן, שעועית, אפונה ועדשים... המנה העיקרית לארוחת הצהריים היתה דייסה או מרק עדשים עם כופתאות של סולת והחברים שיבחו את מאכלי, מכיוון שהמרק היה סמיך כהלכה ולא מים פושרים של סתם..."

חדר אוכל שלעולם הוא קטן. [כתבה רבקה חרמוני].
"...בצריף השלישי היה רק חדר אחד, ולאחר שהכניסו לתוכו מחיצת קרשים, הוא נהפך לחדר אוכל עם מטבח... ארוחת הצהריים לא תמיד היתה מוכנה בזמן. לא אומר שהבשר לא הספיק להתבשל כראוי, כיוון שבשר בכלל לא היינו אוכלים ולא משום שהיינו צמחונים, אלא פשוט משום שלא היה לנו במה לקנות, והיינו חייבים להסתפק בשעועית ובאפונה המבושלים בכל מיני צורות, שלוש פעמים ביום. והנה משעברו כל חברי "אחוה" מג'ינג'ר [גניגר] לכניפס, נעשה חדר אוכל זה צר להם והם החליטו להקים צריף מיוחד למטרה זו.
עד שבאו אנשי "ביברכה". [בשנת 1927]. עכשיו היה זה תורם שלהם לדאוג להרחבתו של חדר האוכל וצריף מיוחד הובא על ידם מחיפה והיה זה מטבח שלישי על אדמת שריד..."
"...משהובא הצריף הזה לשריד, היה נראה בעינינו כארמון לעומת חדר האוכל הקודם של קבוצת "אחוה."

היבנה סוף סוף חדר אוכל? [מתוך עלון "בשריד" – 22.12.1934]
"...חדר אוכל בנוי הכרח בל יגונה הוא עבורנו וזה בזמן הקרוב ביותר. צורך זה הנהו ודאי וודאי מן התכופים ביותר. ואמנם התחיל העניין לזוז מנקודת הקיפאון... עומד לרשות בנין חדר האוכל סך של קרוב ל – 500 לא"י. אך מאין יבוא היתר? ועדת המשק החליטה לפנות למהנדס לשם סידור תכנית יותר זולה מזו הקיימת. להעמיד את ההקצבה לחדר האוכל על 1000 לא"י במקום 1400 לא"י של התכנית הקיימת. זה כמובן יצניע באופן ניכר את התכנית... אולם גם לתכנית "הצנועה" חסרה עוד לפחות מחצית הסכום...לא נשאר כי אם לקוות לביצוע התכנית הזאת ולפי שעה לגשת לעבודות ההכנה... העיקר הוא, לא לדחות את השאלה לקרן זווית ולטפל בה בהתמדה ובמרץ..."

8.1.1938 (מתוך פרוטוקול אספת הקיבוץ)
"הוחלט לגשת תכף ומיד לבנין חדר האוכל ב – 22 קולות נגד 14."

העבודה (כתבה – חסיה נימרי - מתוך עלון "בשריד" – 1939)
"... אין כאן צורך להרבות בהסברות ותיאור המצב הקיים: הדברים היו ידועים ומורגשים במשך כל השנה. נשמעה הסיסמה: בכדי לעבור יום אחד במטבח מספיקה אחת שקוראים לה "אחראית", ואילו יתר עשרת העובדים – אותם אפשר להחליף יום יום. והתוצאה: התקציב סובל, אי סדר במטבח, ההגשה והשירות בלי מסירות ואחריות... על הקיבוץ לתקן את המצב ביסודו על ידי הקצבת סכום כסף למטבח שכל יסודותיו רעועים ולא מתאימים..."

(מתוך עלון "בשריד" – 25.10.1940)
"... בשנת ת"ש נגשנו בשנית, אך הפעם בהחלטה עקשנית ומאוחדת להקים את חדר האוכל. רבים הקשיים בהקמת בנין גדול, המחייב השקעות ניכרות בימי מלחמה דווקא, ולא פעם מכרסם הספק, האם נוכל להביא את הבנין לידי גמר בלי הפסקות נוספות. על כל פנים – תכנית הבניה בשריד לשנת תש"א – להקים ולגמור את חדר האוכל!" [את בניית חדר האוכל החדש החלו כבר בשנת 1937. שנתיים מאוחר יותר פרצה מלחמת העולם השנייה ועקב המצב הכספי הקשה בארץ בכלל ואצלנו בפרט, הפסיקו את הבנייה עד שנת 1940].

ברכה לפתיחת חדר האוכל החדש – 1942 (כתב – משה ציפור)
"שמחה היום בביתנו הקיבוצי. נולד לנו חדר אוכל. תקופת ההריון אשר קדמה ללידה, כלומר תקופת הבניין, ארכה אמנם כמעט אותו מספר שנים, שהריון רגיל אורך חודשים - אך הגענו עד הלום: תם ונשלם, קם והיה.
זו הפעם האחרונה שאנו מתכנסים בצריף חדר אוכל הישן, בו חיינו את חיינו 16 שנה... תחילתו של צריף זה במחנה קבוצת "ביברכה" שבחיפה, בקצה המושבה הגרמנית... שם רעבנו הרבה, עבדנו מעט והתקיימנו מסיוע... משם שמנו פעמינו ל"אחוה" – "כניפס," היא שריד... לכאן גם הבאנו איתנו את הצריף הזה, וכשהוקם מחדש בשריד חשבנו אותו לארמון...
נשמח כי הגענו עד הלום, נשמח בחלקנו על אפם ועל חמתם של היטלר ורומל.
נגיד שלום לצריפנו הנושן ונצעד קדימה לקראת הבנין החדש, בנין של חברה קיבוצית קומוניסטית[!!] על יסוד לאומי איתן!



חדר האוכל החדש 1946-1947

פגישה ראשונה עם הקיבוץ ה"וותיק". (כתב איתן הלוי – השנה 1944)
"האוטובוס נעצר. שריד. יורדים כולם... נכנסים אנו לחדר האוכל ומיד תוקפת אותנו יראת הכבוד כאילו היינו מהלכים במוזיאון "רוקפלר" בירושלים.
אנו מהלכים על ראשי אצבעותינו, שלא לעורר רעש ולא ללכלך את הרצפה המבהיקה. אנו מתנהגים בנימוס כזה כפי שנהוג רק בסעודות פומביות בחצרות מלכים... בארוחת הערב כבר נראה חדר האוכל משהו יותר קטן וגם פחות "מצוחצח"...

 

 


"...היה נדמה לי שחדר אוכל
יפה יותר אין בכל ארץ ישראל..."


 


ארוחת ערב בחדר האוכל הישן




רוקדים בחדר האוכל הישן.
מה לאכול אין אבל מצב רוח טוב יש



 


צריף חדר האוכל הישן 1940
(מימין מרים דרנגר)

 


הנחת "אבן הפינה" לחדר האוכל החדש
1937-1938

 











 

  
   לכתבות נוספות בסידרה:
   לחצו כאן

Bookmark and Share
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים