יש דברים שקשה לי לשכוח.
הימים הראשונים שלי כאן - 1947 - מעבר חד וכואב מעירי תל אביב ואני בת 21 שנים, עמוסת ציפיות לחיי החדשים בקיבוץ ועם אהובי, האחד והיחיד בחיי (למרות כל האחרים שסובבו אותי...)
למרוט, ביטוי סמלי ? למרוט את מי, למרוט את מה?
והמשמעות מאוד פשוטה - למרוט את נוצותיה של התרנגולת האומללה מעל לכיור שפוך נוצות ודם במטבח הקיבוץ, פשוט כך אחת מהעבודות האקראיות שהוטלו עלי בין השאר, כמובנות מאליהן.
ואני כצמחונית,מעי התהפכו בי ושפתי חתומות.
'למרוט, גם את הנוצות הקטנות' אומרת היא ומבטה ממני והלאה.
גיגית העופות עולה על גדותיה ואני מחכה לאות - שדי לה.
לא, זה לא קורה ואני מורטת ולא מאמינה שזה קורה לי.
60 שנים עברו מאז ויש דברים שקשה לי לשכוח,
אבל הגיע הזמן להמירם ברגעים היפים,
גם להם תבוא השעה - שעת צבעי הקשת.

סירי הקיטור במטבח