כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 





   

 
 
מונה:


דף הבית >> לקראת דיון על תקציב 2012
לקראת דיון על תקציב 2012 
 
אני רוצה לפתוח בדיון על תקציב המשק והקהילה. נדמה לי, שכבר הרבה שנים לא היה כאן באמת דיון כזה. יש חוברת מהודרת ומאירת עיניים, יש ויכוחים על מי מקבל מה, אבל אין ממש דיון על העקרונות על פיהם נקבע גודל התקציב 
 
פורסם בתאריך 23/2/2012

 
קיימנו לאחרונה דיון ארוך בנושא "רשת הבטחון" – גבולות הערבות הדדית בין חברי הקיבוץ. אך דיון זה הסתכם במשחק סכום אפס, בו הקלה לחבר בצורת הורדת מסים, תמיד באה על חשבון סבסוד שירות או תקציב אחר. במאמר זה אטען, כי עלינו להגדיל באופן משמעותי את עוגת תקציב הקהילה. בהתאם לעקרונות הקיבוץ המתחדש , הגדלה זו תתבטא בעיקר בהורדה בנטל המיסים על החברים.
שלוש וחצי שנים לאחר החלת מודל רשת הבטחון, משהו השתנה. כמי שהיה שותף לתהליך, ונפגש עם חברים רבים,  אני יכול להעיד כי השיח הקיבוצי עבר מטמורפוזה. למרבית החברים "נפל האסימון". בכל שכבות האוכלוסיה חילחלה ההכרה, כי האחריות על הפרנסה היא בידי הפרט. הקיבוץ ימשיך לקיים רשתות בטחון רק למי שאינו יכול כבר להתפרנס בעצמו, מחמת גילו או מכל סיבה מוצדקת אחרת. כל תמיכות הקיבוץ האחרות יופחתו בהדרגה עד שיעלמו.
אולם לצד הדרישה מהחברים לדאוג לפרנסתם, חייבת לבוא הפחתה ניכרת בתשלום המיסים. למעשה היום אנחנו משלמים על שירותים כמו בקיבוץ מתחדש, אבל נושאים בנטל המיסים כמו בקיבוץ שיתופי. בהיפוך אכזרי למציאות ה"אכול ושתה כי מחר נמות", שאפינה לא פעם את ההתנהלות הקיבוץ השיתופי, אנחנו נדרשים גם לגלות אחריות כלפי המערכת, וגם להתמודד עם ההשרדות הכלכלית האישית והמשפחתית. אני סבור, כי המקום בו לא "נפל האסימון" הוא דווקא ההנהלה הכלכלית של הקיבוץ. החלוקה השרירותית בין "פעילות המשק" לבין "פעילות הקהילה", אשר נולדה ככלי עזר לניהול תקין, יצרה קבעון מחשבתי. קבעון זה דן את חברי הקהילה לדיאטה תקציבית מתמדת, בעוד העסקים שברשותם משגשגים ואף צוברים עודפים.
אקדים ואומר, כי אינני מיחס כל כוונת זדון להנהגה הכלכלית של הקיבוץ. התוצאות הכלכליות הטובות הן גם תוצאה של התנהלות אחראית ומקצועית. אולם יש לומר בבירור: אנשי הכלכלה והכספים הם טכנוקרטים שמבצעים מדיניות. את המדיניות אנחנו, חברי הקיבוץ, צריכים לקבוע. העיסוק בסוגיות כלכליות ופיננסיות מרתיע רבים, וכך נותר מרחב פעולה גדול, גדול מדי, למקצוענים למיניהם. מנהלי הקיבוץ שבוים כיום בפרדיגמה של "יציבות העסקים". המטרה העליונה לפיה נבנה התקציב הוא השגת בטחון לעסקים. לפי מטרה זו נגזרים היעדים, נבחרים כלי המדידה לביצוע, וכל המערכת מתכיילת.
עבודתו של עוובד גובי , אשר התבקש להציע אסטרטגיה פיננסית לקיבוץ, היא דוגמא טובה לכך. גובי ביצע ניתוח פיננסי של מאזני הקיבוץ, העסקים והמפעל, והתבקש להציג המלצות. לצד התרשמותו הטובה בסך הכל מהיציבות הפיננסית של המערכות, הוא המליץ ליצור פקדונות פיננסיים במשק "ליום סגריר". הבעיה היא במה שגובי לא בדק. הוא לא בדק את היציבות הפיננסית של חברי הקיבוץ, את יכולתם לגמור את החודש, שלא לדבר על יכולתם ליצר חסכונות ליום סגריר.
דוגמא נוספת היא סכום העברות הכספים בין המשק לקהילה. על פי התכנית ל 2012 אמור המשק להעביר 3 מליון שקלים לקהילה. זה הרבה או מעט?  לשם המחשה, חברת הבת של גמל, אבריסיק, משלמת לגמל כשניים וחצי מליון שקלים בשנה דמי ניהול (לא כולל תשלום עבור סחורה). כלומר מבחינת הקהילה ניתן לוותר כמעט על כל רווחי ענפי החקלאות ואף על הרווחים של גמל ישראל, ולהסתפק בהעברות מחברת הבת.  נראה לי כי זה ממחיש , כי העברות המשק לקהילה נמוכות מדי, ולא מאפשרות לנו "לממש את הבעלות" על העסקים. לא צריך להתרשם יותר מדי מהעובדה כי תאגיד העסקים הוא הנושא במרבית נטל החוב המשותף לקהילה ולעסקים. גם אסטרטגיית החזרת החוב היא נושא שיכול להגיע לדיון בפני החייבים, כלומר אנחנו.
לסיכום פרק זה (אני מקווה שיהיו עוד), אני רוצה לדבר על סיכונים. מנהלי המשק מרבים לדבר על הסיכונים האורבים לעסקינו , ועל הצורך להערך לקראתם. בכתבה זו הראיתי, כי הסיכון לקהילה בהתמוטטות אחד מהעסקים אינו כה גדול, כיוון שממילא הקהילה נסמכת על העסקים במידה מוגבלת. מאידך, יש סיכון חברתי וכלכלי רב בהשארת המצב הקיים. אצל מרבית חברי הקיבוץ השתרשה ההכרה, כי רווחתם האישית תגיע מפרי עבודתם. אולם כל עוד שיעורי המס בשריד, על שני סוגיו, כה גבוהים, נוצרת תחושה של חוסר הוגנות וחוסר איזון בין צרכי המשק לצרכי החברים.
מאור פרסאי-ברניב
 

 

Bookmark and Share
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים