כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 






   

 
 
מונה:


   

 זה היה בפורים
  מאת: צפירה יונתן

  מוקדש באהבה לבת שבע זגרצמן


פורסם בתאריך: 3/7/2010 

 

ערב פורים חדר האוכל מלא מפה לפה. האור מעומעם והבמה ריקה
רק כיסא הקש הישן במרכזה.
שקט באולם, רק לחשושים של סקרנות- מי הפעם? סיומקה, או וולול .יעקב פלור, או 'החבר'ה מגדוד השדה' שום ניחוש לא עלה יפה כי מירכתי הבמה, בצעדים טופפים של נעלי עקב,, יצאה דמות בלתי מוכרת, עטויה בשמלת קטיפה אדומה, וצעייף רחב מכסה את פניה.

היישר אל הכסא במלמולי שפה בלתי מוכרת, שערה פרוע לשמצה ובידיה חפצים לא מזוהים. ואם לא די בזאת- גם קולות בקעו משם,
בפורים הכול מותר לכן לא בא לנו פחד אם כי , פה ושם קרו אז דברים ...
ועם התגבר הקולות , נעו זרועותיה של הדמות כמפללת לנס בעוד היא מפזרת את חפציה כנשוכת נחש ולפתע- דברים ברורים יותר נשמעו מפיה,

מעין 'חזון ישעיהו' של אחרית הימים " וגר מוחמד עם חצקל וחתול עם כלב ירבץ," ועוד 'נבואות' כהנה וכהנה.
ורק משנשתתקו הקולות, השילה הדמות את צעיפה מעל פניה
ובצחוק רם אמרה בקולה המוכר --- חג פורים שמח

ואז ידענו כולנו-  הרי זו בת שבע, השחקנית למהדרין שידעה לשטות בנו..
יש דברים שאיני שוכחת - אותו- כשרון המשחק של בת שבע, שנחבא אל כליה
עם השנים וטרדות החיים.
וזאת רציתי שיידעו גם הצעירים, או כפי שנאמר בפסוק "לאלה שלא ידעו את יוסף" 


"היו ימים" מיסבת פורים חדר האוכל

   




  • לטור של צפירה יונתן:  לחצו כאן


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים