כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 






   

 
 
מונה:


דף הבית >> הטור של צפירה יונתן >> שוב לא יפרח הלילך הלבן
   

 
 שוב לא יפרח הלילך הלבן

  מאת: צפירה יונתן

 


פורסם בתאריך: 30/4/12

 

 

הבית בן שתי הקומות ניצב מול שדה חיטה הגובל עם הכביש הראשי מעברו האחד, ושדה קוצים מעברו השני – אפור וחשוף.
ובקומה השנייה דלת מול דלת מרים אגסי. לאחר שלוש שנות שליחות מקדמת אותנו מרים בחום וטוב לב המקלים על קשיים מפה ומשם. יפה וטובה, ולא תמיד זה בא במשולב...
המסדרון צפוף והמדרגות צרות, אבל מרים מצאה פתרון למצב. גינה, גינה, דרושה כאן גינה. אמרה ופעלה, ואני חקלאית מעולם לא הייתי. ידעה מה דרוש לכל צמח ושתיל, ובי געגועיי לנופי ילדותי חדרה ופתח-תקווה, שגם אותם ידעה מרים בבחרותה.
 
ובקשתי מקוטי צוקר שחלשה על כל גינות שריד ברגישות ובידע רב לא נענתה. "רק עץ לימון אחד" ביקשתי.
"לא" אמרה קוטי, "כאן יצמחו רק אורנים!" האם זכרה את נופי ילדותה בצ'כיה?!
ואז פנינו מרים ואני אל השיחים – שיחי הלילך.
ומרים, בחרה למרות תהפוכות מזג האוויר בשיחים ושיתפה אותי לשמחתי. היא בלילך הלבן ואני בסגול.
 
והאם זה פלא, למרות האדמה הצחיחה והחום, פרחו השירים על גבול שדה הקוצים, וגם חרציות פרחו בשפע בצלם של החוחים.
עליה קיננו החוחיות (לאן נעלמו?) "ושמחה גדולה תהיה בגן", כפי שכתבה לאה גולדברג בשירה פזמון ליקינטון (מנגינה: רבקה גווילי).
 
לימים – עקרה מרים למגורים אחרים ואיתה שיח הלילך, שהתעקש לפרוח בכל מקום ששתלה באשכולות פרחיו, שהרהיבו כל עין.
ופרחים פרחו בכל מקום שגרה בו מרים ואני – אניח כאן זר מילים לזכרה.

 


מרים אגסי ז"ל

 

 

 

 
 ♦ לטור של צפירה יונתן: לחצו כאן 

Bookmark and Share
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים