כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 






   

 
 
מונה:


 שפרה וישיניוב ז"ל   
 נולדה בתאריך: 9/9/1922
 נפטרה בתאריך: 25/6/2011
 
דברי הספד של יעל אבשלום והילדים

שפרה יקירתנו איננה,, נבצר מלהבין זו הידיעה.
אישה יקרה, חמה, נדיבה ואצילה עזבה אותנו. נדם המרכז ולב המשפחה.

שפרה יקירתנו היתה הציר שעליו נסבה המשפחה, כל החוטים נטוו אליה.
כל ידיעה משפחתית עברה דרכה, לא מסוננת – במקוריותה.
והיא יידעה אותנו בכל, גם הידיעה היתה קשה...
ותמיד עודדה: יהיה בסדר, כבר עברנו תקופה יותר קשה.
תמיד מעודדת, תמיד מחייכת ומחבקת בחום.

שפרה עבור משפחתנו הקרובה היא הדודה הכפולה בה' הידיעה, ועבור המשפחה על כל שלוחותיה היא "מוסד" ובעיקר פינה חמה.

כל צעיר וצעירה, הביאו אליה את בן או בת-הזוג לפני החתונה להכירה, שהרי
חוות הדעת שלה היא החשובה.
ובכלל מי שרוצה את עמק-יזרעאל באקראי או בכוונה, ידע שתמיד מחכה לו ארוחה חמה
או לפחות גלידה.
אבל חשוב מאלה הם: החיוך, החום, החיבוק וההתלהבות מכל מה שנעשה.
וכן היה ידוע שכל חייל וחיילת מהמשפחה יזכו כל שבוע למשלוח עוגה,ואם נדייק לסִדרה אפויה שנאפתה באהבה רבה רבה- במטרה להמתיק את התקופה...
ועוד רבים רבים אחרים חבים לה תודה על ההקשבה, על הסבלנות, על הנתינה ועל הנכונות לעזור בכל שעה.

חייה של שפרה היו שזורים באבידות יקרות. במעגל ראשון: יאיר והרצל ואורי וחמיק ואסתר וגאולה – יקרים שהשאירו חלל ריק וגדול.
אבל היא ידעה לאסוף כוחות ולומר: נעבור את זה ביחד.
כי היא זאת שתמיד תמכה וחיזקה.

שפרה יקרה, תחסרי לנו עד מאוד.
אנחנו נשארים עם זיכרונות רבים, טובים וחמים...
זיכרונות מהבית הפתוח שלך, שהיה בו הרבה חום ובעיקר רגישות.
בית שהיה אוהב ומסור לבני-המשפחה כולה.

נשתדל לשַמֵר את ערכייך, את הנתינה והחמימות ואת היכולת להמשיך למרות
האבידות והחללים הרבים הריקים...

אנחנו כבר מתגעגעים אלייך...


שפרה וישיניוב ז"ל



דברים לזכרה - יעל כנען 

שפרה איננה איתנו עוד... קשה להתרגל למציאות זו...
ידענו שהיא חולה, אבל מותה היה מהיר וחטוף, כך שעדיין לא קלטנו את עצם פטירתה.

שפרה נולדה בפתח-תקווה בת לגננת- שפתחה את הגן העברי הראשון בפתח-תקווה.
שפרה כותבת: "הבית היה מרכז במושבה ל"עונג שבת" ורבים היו מתכנסים בביתנו".
היתה לי ילדות מאושרת ומלאת חוויות היינו 4 בנות והמשכנו בדרכי ההורים לאהוב אנשים ולעזור בשעת הצורך...
ואכן זה היה אופייה של שפרה משך כל חייה.

את הרצל שהיה שייך לקיבוץ ה' הכירה בפתח-תקווה והוא שהביא אותה לחיות בשריד בשנת 1942 יחד עם השלמת קיבוץ ה'.
היו לשפרה והרצל חיים מאושרים יחד, אם כי מיד עם כניסתם לחדר-משפחה, התגייס הרצל לנוטרים ואח"כ התגייס ל"בריגדה" והיה חסר מאוד לשפרה בביתם הצעיר והמשותף...

שפרה, בשל תכונתה לאהוב ולעזור אנשים עבדה בשריד בטיפול ילדים.
ומאוחר יותר עבדה כמטפלת "בחדר- חולים" של הילדים. ילד כשחלה עבר לשם והיא טיפלה בו במסירות. יש ילדים של אז, שלא רצו להבריא אלא להמשיך להיות עם שפרה ב"איזולציה".

שפרה לא היתה דמות צנועה, אבל כולם אהבו אותה...
בחייה הפרטיים עברה הרבה צער: מותו של יאיר בנה בצבא, פטירתו של הרצל וחתניה..
ובכל-זאת נעים היה להתארח בביתה. תמיד קיבלה כל אחד ואחת במאור–פנים ושמחה בתוספת משהו מתוק לאכילה...

לפי בקשתה המפורשת אפרים ואני היינו בין המתמידים הבאים לביתה בשנותיה האחרונות, ואז היו סיפורי ילדותה נשפכים... הראתה תמונות סיפרה על הוריה ועל המושבה פתח-תקווה – היינו מרותקים לסיפוריה ולזיכרונותיה, היינו כבני ביתה.
לנו תחסר מאוד, ובודאי גם לחבריה הרבים בקיבוץ.

תנחומינו לכל בני משפחתה:
לאחותה אפרת. לנירה ולרותי בנותיה.

שפרה נזכור אותך כפי שהכרנו ולא נשכח את מאור פנייך.
נוחי בשלווה בנוף העמק בו חיית את מרבית שנותיך

דברים לזכרה
 
אחותי שפרה,

אקרא קטע מדברים שכתבתי לפני שנתיים בחוג "כתיבה יוצרת":
סיפרתי על זיכרונות ילדות, דברים ששפרה לימדה אותי ולפעמים גם הקניטה אותי.
השנים חלפו דרכינו נפרדו: היא לקיבוץ "שריד" ואני לקיבוץ "גשר".
כל אחת בנתה את ביתה.שפרה הסתגלה לחיי הקיבוץ, למרות שלא חונכה לכך...
מה עוד, שבבואה לקיבוץ הרצל גוייס ל"בריגדה" ונשלח למצריים.
היה עליה להתמודד עם כל הקשיים הפיזים והריגשיים בעולם חדש לה לגמרי.
לזכותה ייאמר שהיא עמדה בהם בגבורה. בכל מקום שעבדה נתנה בו את כל נשמתה.

הזמן לא עמד במקום ונולדו הבנות: נירה ורותי והבן יאיר.
הבנות נישאו ובנו את ביתן. נולדו נכדות ונכדים והמשפחה ידעה ימים יפים.

שפרה תפקדה כאמא וכסבתא למופת. אך הגורל האכזר לא פסח עליה והשכול פקד את המשפחה באכזריות נוראה: את הבן יאיר שיכלה, גם הרצל נפטר כעבור שנים.
ואם לא די בכך גם שני חתניה נפטרו זה אחר זה.
אכן ייסורי איוב עברו על אחותי, והיא עמדה בכל אלה בגבורה עילאית.
אין לי מילים להסביר זאת. אחרי כל אסון לא התמוטטה, שמרה על הבית הפתוח ולא הסתגרה באבלה. הבית תמיד היה פתוח לכולם. "הכנסת האורחים" שלה נודעה ברבים.

ביקור שבת אצל אחותי: כרגיל השולחן ערוך למופת. מפה נאה, מפיות, כוסות ותחתיות,
צלוחיות והמטעמים שעל השולחן בשפע מכל הסוגים.
על הקירות והמזנון תמונות של כל בני-המשפחה מהצעירים ביותר ועד המבוגרים.
ומעל האצטבה מסתכלים עלינו הורינו שלנו ושל הרצל.
כרגיל השיחות נעות בין נכדים, משפחה, הקיבוץ וזיכרונות מן העבר המשותף.

עד כאן מה שנכתב לפני שנתיים. מאז תכפו ביקורינו שלי ושל עודד בשריד.
מצבה של שפרה הלך ונעשה פחות ופחות טוב...
בשיחה האחרונה בליל שבת, היא בקושי דיברה איתי. אבל, המילים האחרונות שלה היו:
"היה טוב". כמה אופייני לה מילים אלה...
שפרה היתה אישה טובה, טובה ללא גבול... 

אחותך


Go Back  Print  Send Page

לייבסיטי - בניית אתרים