כניסה לחברים  |  הרשמה 

 
  
חדש באתר


 
 
דבר העורך
 
 

שלחו מייל בכל בעיה/ שאלה/ הבהרה/ תיקון/ תמונת מצב/ סרטון נחמד/ חדשות או כל דבר 
saridtv@sarid.org.il
 
 



 






   

 
 
מונה:


 

 

"שריד סינגפור"  פרק חמישי
 פורסם בתאריך: 5/2/10 
 _____________________________________________________________________________________________________

שלום לכולם
התופעה של אנשים החיים בניכר לובשת צורה חדשה. אין חדש תחת השמש. הנוודים המחפשים מקום להתפרנס מקשטים את מאות השנים האחרונות. כן, גם אנחנו, העם היהודי חזקים בתחום. הסביבה הגלובאלית מאפשרת לתופעה להרגיש יותר נוח: קשר יומיומי בתמונה ובצליל. טיסות זולות יחסית.
נווה מנהל את חייו שנים רבות. אמנון נכנס לתמונה רק ממאי 2008.
בגיליון סוף שנה של השבועון אקונומיסט הקדישו לכךמאמר ארוך. צויין שהצורך להתרגל לסביבה חדשה מחדדת את כל החושים. נאמר שרבים מהיוצרים מסוגלים ליצור רק הרחק מהבית. החושים מתחדדים. הצורך לעשות אנאלוגיות ולהתאים את מצב הנפש מעורר כוחות רדומים. אנו לא מכחישים. 

נוה:
אז איך זה לגור בחו"ל?
רצה הגורל ובשנים האחרונות יצא לי לגור במקומות שיש בהם מן הניגוד בכל מה שקשור לחוויה האישית.
מצד אחד חייתי בהוואי וסינגפור שאת השהות בהן אפשר להגדיר במילה אחת " כיף ", ומצד שני חייתי באינדונזיה
שלשהות בה , איך לומר, בעדינות, אתגר.

על מנת לתאר את ההבדלים בין שני הניגודים אקח לדוגמא תחום אחד שיכול להעיד על הכלל, הכביש.
באינדונזיה אני נוהג ברכב . בזמן הנהיגה יש להימצא באופן קבוע בדריכות חושים עליונה. אני יודע שזה נישמע דבר טבעי, אבל הסביבה לא טבעית עבורי.
 
סוגים מסוגים שונים של כלי רכב חולקים את הכביש הרעוע והמאובק (או מבוצבץ) וחוקי הנהיגה בפועל הם סוג של תושב"ע (תורה שבעל פה).ישנם הולכי רגל, אופניים , בדאק (סוג של תלת אופן עם מושב צידי לנוסע נוסף), אופנועים,אוטובוסים זעירים,מכוניות ישנות / רגילות /יוקרה ומשאיות לגדליהן. כולם שוחים יחד בכביש קרובים קרובים ובאיטיות. כביש ברוחב של שני נתיבים סטנדרטיים משרת ארבעה או חמישה טורים של כלי רכב. את פסי הסימון בכביש לא חידשו מאז סלילתו.
יש ברדק גדול אבל מתקדמים.

במקרה של תאונה אם מדובר בשפשוף לא רציני, אז רק אומרים סליחה. בטח שלא מתעסקים עם לעצור ולקחת פרטים. ממלא בדרך כלל אין למעורבים ביטוח או כסף לשלם , אז "סליחה" זה פיתרון נחמד וזול. התנגשות יותר רצינית כבר כן
מחייבת עצירה למשא ומתן על אולי אפשרות לפיצויים , כשבדרך כלל עוברי אורח מתגודדים ומשתתפים בהתמקחות.
אך גם כאן כולם רוצים לסיים במהרה , כי אם תופיע משטרה היא תאסוף משני הצדדים את התעודות ותחזיר
רק אחרי שתרים תרומה כלשהי לקופתם הקטנה.
פעם כנראה שלא הייתי דרוך מספיק וגרמתי נזק לפנס של רכב שנסע לצידי. עצרנו ל10 שניות , סגרנו על פיצוי של 15 $ , עלינו חזרה לרכבים והמשכנו בנסיעה. זה היה כנראה שיא גינס במהירות ישוב הסדר פיצוי.

בסינגפור אני נוסע רק ברכבת הקלה , רק תנו לי תירוץ לנסוע , לעיר ,לבנק, לפגישה עם אמנון בבית קפה. מדובר בפאר היצירה שקשה לתאר במילים. יש בסינגפור 4 קווים שחוצים את האי לאורכו ולרוחבו. הרכבת מגיעה בתדירות של 5 דקות. היא נקייה , שקטה וזולה. הרכבת נוסעת על מסילה מוגבהת כך שהיא כמו מרחפת לה. אינה מפריעה לכלום וכלום לא מפריע לה. בזמן הנסיעה בין התחנות הרכבת עוברת מעל רחובות מטופחים שופעים פרחים , דשאים ועצים רבים וגם בתוך יערות גשם , פארקים ואגמים. עד היום, למרות שאני נוסע מתמיד מזה מספר שנים , אני תמיד שואל את עצמי בזמן הנסיעה האם המקומיים שיושבים לידי יודעים להעריך את הפלא הזה? אם לשפוט לפי עניינם במכשירי הסלולר ומשחקי הנינטנדו בהם הם שקועים רב העת , התשובה היא כנראה "לא".


אז איך זה לחיות בחו"ל? רוח המשימה מנעה ממני מלחשוב לעומק על תשובה. האינדונזים שאני פוגש בסינגפור תמיד מספרים לי שהם מתגעגעים הביתה. כן, כן לאותו כביש מבורדק רוחש וגועש. כנראה שגם פה הפרסומת של אורנג' משדה התעופה בן גוריון תופסת . סינגפור מדהימה , אבל אין כמו בבית.

אמנון:
בשבילי היציאה מהבית הייתה אתגר עצום. עזבתי עבודה מבטיחה ומספקת בישראל לטובת הלא נודע בלונדון. ממצב של קיבוצניק שלא יודע איך שוכרים דירה, חותמים על חוזה עבודה ומשלמים חשמל וביטוחים קפצתי למים הקרים מאוד של ניהול קריירה בחו"ל. מאתגר. קשה. ומעניין ביותר. תקופה של חצי שנה הוכיחה לי שיש צדדים רבים לסיפור. המשבר הכלכלי סחף אותי לחופי ארץ הקודש. חצי שנה בבית והופ במעבר מהיר ביותר לסינגפור. סביבה חדשה לגמרי. אנשים אחרים. עבודה אחרת. והכול כל כך חדש ורענן לי.
עמוס קינן כתב פעם (ציטוט מהזכרון) קטע יפהפה איך מרגישים בית בחו"ל. הוא ציין שקניית כוס, כפית, תה ומלח עושה לו
כל מקום לבית.

לי יש גישה אחרת. עשה לך חברים. עשה לך ידידים. כל הזדמנות למגע אנושי היא הזדמנות להכיר את המקום על אנשיו.
שאל שאלות. תתעניין בחיים של האנשים. קרא עיתונות מקומית. צפה בטלויזיה מקומית. חקור ושאל. ו...תלמד על עצמך
ועל מולדתך הרבה יותר.
בארץ זרה (אם לימים מספר או חודשים הרבה) אני מאמץ בחום בית קפה, בר מקומי, מסעדה של מקומיים. מתחבב על הסביבה ועל הסובבים. עשה לך חבר. עשה לך ידיד. וכך, הניתוק מהבית ומהמשפחה מתמלא באנשים חדשים לגמרי: שפה, תרבות, מנהגים והרגלים. בהרצאות שאני נותן אני משרבב פה ושם סלנג מקומי וקוצר גלי חום. אנשים מאוד אוהבים שזרים מאמצים את השפה ואת ההרגלים המקומיים.

והבדידות. ענת באה לבקר אותי בסוף ספטמבר. לאחר עשרה ימים של ירח דבש מדהים של ילדים שעברו את החמישים, נסעה. ביום שישי אני בחזרה בבר המקומי. מתייפח קלות על כתפה של ליליאן מנהלת הבר ואומר לה: ליליאן אני שוב בודד. וליליאן מודיעה לי בחגיגיות: אמנון, אתה לבד אבל לא בודד (You are alone but not lonely). כן, היא מכירה את הזרים המצטופפים בצל הבר שלה ועושים את הבר למקום הכי ביתי שאפשר. במסגרת המגבלות המקובלות.

השבוע נוסף לי סיפור חדש על שרות: בדיקת דם שגרתית. אני כהרגלי מבוהל ומחסיר פעימה אם לא שתיים. בישראל ענת גוררת אותי לבדיקת דם ושומרת עלי שלא אברח מהמרפאה. כאן אני נשען על העזרה המקומית. לאחר שדגמו מדמי והניחו פלסטר כמתבקש, בעדינות בעדינות החזירו את השרוול בחזרה למקום. כפתרו את הכפתורים ובעדינות מרובה שאלה אותי האחות: מיסטר דנציג, אתה בסדר? מה אני יכולה לעזור לך? בחיוך קטן הודיתי לה על השרות ואמרתי לה שלבדיקת דם כזו אני מוכן לבוא כל יום. נו, טוף.
_____________________________________________________________________________________________________
 

וכך נווה ואני השתדלנו לא להחליק על חלוקי הנחל של הבדידות וחשפנו טפח קטן של חיי הזר. רחמים? לא לא. אנו מאוד נהנים מכל רגע. מרגישים את משק כנפי ההיסטוריה באזור הכי מדובר היום עליו בעולם. לומדים ומתרגשים כל יום מחדש.
כי הכול חדש לנו. אנחנו בפירוש לא מבינים עדיין את המקום. כל יום לא דומה למשנהו. שום דבר אינו מובן מאליו.
ההתבוננות הסקרנית שלנו, ילדותית ממש, היא המתנה הגדולה ביותר שקבלנו בניכר. מומלץ.

להתראות בשמחות
נווה ואמנון 
  


אמנון דנציג
  


 נוה מילוא
 

מפת סינגפור


דגל סינגפור



רוצים לדעת עוד
על סינגפור ?
לחצו כאן


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 





 לטורים הקודמים של שריד - סינגפור:  לחצו כאן

 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page

לייבסיטי - בניית אתרים